ביקורת ספרותית על אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו מאת יניב איצקוביץ'
ספר טוב

---

איריס אברמוב, חוקרת במשטרה שגרה בחיפה, עוברת תהליך אבחון למסוגלות הורית. ברקע, חקירת הופעתן של שתי גופות "מיותרות" (והיעלמותה של אחרת) במעבדת האנטומיה בטכניון; המעבר של אביה מביתו המוזנח בואדי סאליב לדיור מוגן; שני ילדיה ש"ממחיזים פרודיה על גיל ההתבגרות"; עידן לוריא, נער רחוב שהוכה ע"י שותף לעבודה של החוקרת; דמותו של מורה להיסטוריה ערכי; ופאלו אלטו (מעמק הסיליקון בקליפורניה) כיעד נכסף ומרוחק, שמדגיש אולי את העליבות המקומית של משפחות שבורות מכל המעמדות.

סיפורה של איריס, שמובא בחלק הראשון, הוא קול אחד מתוך ארבעה. כל חלק בהמשך הספר מסופר מנקודת מבטה של דמות שכבר הופיעה לפני. כמעט כל דמות שולית בחלק אחד מקבלת חשיפה נוספת בחלק אחר, ברמות שונות, ותוך קפיצות בזמן (1998, 2008, 2018). לא הרחבתי על דמויות חשובות בספר, כדי לא לקלקל.

הקריאה זורמת, הכתיבה טובה, קווי העלילה מעניינים ובחלקם מאוד נוגעים ללב. הצטלבות סיפוריהם של הדמויות השונות, ומיקוד תשומת הלב בדמות אחרת בכל חלק, פורשים מחרוזת עלילתית שכאילו התחילה בנקודה אקראית אחת, הסתיימה בנקודה אקראית אחרת והייתה יכולה להמשך. הערך המשתנה של אדם מסוים עבור אנשים שונים, הדרך בה אדם נוגע באחר (לפעמים לאחר המוות), וההזדמנות שמקבלות הדמויות השונות להשמיע קול או להטביע חותם - מזכירים שלכל אדם יש מקום במארג האנושי הכולל, שאנשים מהדהדים זה בזה ושהפצעים והזכרונות של אחד מחלחלים, לפעמים בקלות, לאחר.

» ביקורות נוספות של אלעד
» ביקורות נוספות על אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו