ביקורת ספרותית על קונטרפונקט - הספריה החדשה # מאת אנה אנקוויסט
ספר מעולה

---

עוד רגע אכתוב קצת על פוליפוניה ועל באך. "ואריאציות גולדברג", מפסגת יצירותיו של באך, משמשות בספר הזה כנקודת אחיזה וסיפור מסגרת. דיונים מוסיקולוגיים (שאני אישית נמשך אליהם) הם חלק מסוים מהקונספט בספר. אבל אל תטעו. זה בראש ובראשונה סיפור על אובדן, על געגוע עמוק, וגם לא מעט על התבגרותם של ילדים מנקודת מבטם של ההורים. ובמקרה כאן: אם ובת, שלא נקראות לרגע אחד בשמותיהן (אבל נכנסות עמוק ללב).

את הואריאציות, יצירה למקלדת, כתב באך בגיל 56 (9 שנים לפני מותו ב-1750, שמסמן את סוף תקופת הבארוק), כלומר, כמלחין גדול בשיא בשלותו. מדובר במבנה מפואר של נושא (אריָה) שחוזר בשלמותו בסוף, ושל 30 ואריאציות, שהן גם מסע רגשי באופני ביטוי מגוונים, וגם דוגמא מושלמת לכתיבה פוליפונית מהודקת שמספקת חוויה אינטלקטואלית לצד העומק הרגשי. בארגון הפנימי בולטת סדרת הקנונים. כל ואריאציה שלישית היא קנון, כלומר, קול שני מחקה קול ראשון בהפרש של תיבה, כשבינתיים המהלך ההרמוני מתקדם בזיקה לנושא. וזה לא הכל: בסדרת הקנונים משתנה בכל קנון המרווח בין שני הקולות, לפי סדר: בהתחלה החיקוי הוא באוניסון (חיקוי מדויק), בקנון הבא החיקוי בסקונדה (בהפרש של טון), אחר כך בטרצה, וכן הלאה. בחלק מהקנונים החיקוי נעשה במהופך. בשביל ניתוח מוסיקולוגי יש ספרים מכובדים אחרים, אלא שההתפעלות מהוואריאציות היא חלק מהעניין כאן. יתכן שמי שלא מכיר את היצירה יתעניין בה בעקבות הקריאה, אבל באמת שכדאי להקשיב לה, לפני או במקביל (או בלי קשר). בקיצור, כל פרק בספר מותאם לואריאציה אחרת, לפי הסדר, כשבתחילת כל פרק מופיע ציטוט בתווים של תחילת הואריאציה. את היצירה, בסיפור המסגרת, מנגנת האם.

ה"קונטרפונקט", ארגון שיטתי של פוליפוניה (מילולית: נגד נקודה, כלומר, נקודה מול נקודה, תכנון קולות שונים במקביל על ציר הזמן), שבא לידי ביטוי מבריק בפוגות ובקנונים של באך, משמש כאן (כפי שוודאי מתבקש) בהשאלה לבחינתן של אינטרקציות אנושיות: "דוגמית לאופנים שבהם שני אנשים עשויים להתייחס זה אל זה. לחקות זה את זה, להסכים זה עם זה, לחלוק זה על זה; לתפוס עמדה הרמונית או דיסוננטית; לברוח זה מזה או להתמזג זה בזה, אבל תמיד מתוך מעורבות בלתי־נמנעת של איש ברעהו" (121). בפרק שמקושר לקנון הראשון, למשל, מתוארת באופן יפהפה הסימביוזה שבהריון: "עכשיו, חשבה האשה, אני מטפלת בבת שלי טוב יותר וטבעי יותר מכפי שאוכל אי־פעם בעתיד. וביתר קלות – זה קורה מעצמו. שתינו שרות אותה מנגינה, באוניסון. לו רק היה יכול להישאר כך" (37); תיאור יפה אחר, בפרק שמקושר לואריאציה 12 (הקנון הרביעי), ממחיש את חיכוכי גיל ההתבגרות בהקבלה לקנון בקווארטה, בו הקול השני מצטרף בהיפוך.

אבל הדמיון בין יחסי הקולות בתווים ובחיים הוא רק תחנה בפרויקט של האם הפסנתרנית. ככל שמתקדמות הואריאציות הן נעשות עמוקות וחדשניות (ומבחינה טכנית תובעניות), ובהדרגה משתלב גם סיפורו של באך עצמו, שחווה גם הוא אובדן בסמוך לכתיבת היצירה. המקומות האפלים ביצירה חושפים את באך במלוא הייאוש והבדידות (יש צל בכל ואריאציה, אבל כדאי לשים לב במיוחד לשלוש הואריאציות המינוריות, ובמיוחד השלישית, מספר 25). בדף השער המקורי של הואריאציות נכתב בכותרת המשנית: "מוסיקה שנועדה להשיב את רוחם של אוהבי המוסיקה", וזה היה שקר – כותבת אנה אנקוויסט – "המטרה העיקרית של הואריאציות הייתה להגן על יוצרן מפני טירוף־הדעת" (200). דרך נגינת הואריאציות מבקשת האם לתאר את בתה, ואולי רק לעצמה, ולאו דווקא בגלל קשר מיוחד של הבת ליצירה הזו. התהליך הוא אישי שלה. היא חוקרת את מושגי הזמן והזכרון החמקמקים דרך נגינה וכתיבה, ולא חוסכת בביקורת עצמית. וכאן צריך להגיד, הסיפור הוא אוטוביוגרפי, או כמו שנכתב מאחורה: "האוטוביוגרפי ביותר" מבין ספריה של אנה אנקוויסט.

על דמותה של הבת אני לא מרחיב. היא כמובן מוקד הספר (הואריאציות הן רק האמצעי), וכפי שקורה בספרים טובים, היא דמות מלאת חיים שנכנסת עמוק ללב. בקשר לואריאציות: יש ביצועים טובים ומגוונים, על פסנתר, צ'מבלו (ביניהם, אגב, קית' ג'ארט), ולא רק. מומלצים: מארי פראייה, אנדרש שיף, וכמובן - גלן גולד (שגם מוזכר בספר, ובצדק).

# # #

ציטוט, לסיום, על ואריאציה 15:

פשוט. זה חייב להישאר פשוט ושקוף, כי תוכן התווים כבר טרגי די והותר. באמצע המחצית השנייה של הקטע ישנה תיבה שבה הקול העליון שותק. הבאס והקול התחתון יורדים למטה בשפה בלתי־נתפסת, משוחררים לרגע מכל מפתח שהוא, כאילו הם מתייחסים למוזיקה שתיווצר רק בעוד מאות שנים. האשה נרעדה. בלי רגישויות עכשיו, חשבה, בלי עיניים צורבות או גרון חנוק. שטויות. את הקנון צריך לבצע, לאט ובלי שגיאות, עד לסוף התיבה האחרונה, שבה הקול העליון מטפס מעלה־מעלה, והבאס נשאר לשכב בעומק, כאילו אינו יכול להציל את הסופרן והוא אנוס לעמוד מנגד חסר־אונים ולראות אותה ממריאה ונעלמת בקווינטה הריקה ביותר שהצטלצלה מעולם.
(103)

» ביקורות נוספות של אלעד
» ביקורות נוספות על קונטרפונקט - הספריה החדשה #