ביקורת ספרותית על מלחמה וטרפנטין - סדרה לספרות יפה # מאת סטפן הרטמנס
ספר טוב

---

"אין חדש בחזית הבלגית" - נכתב בעיתון במאי 1915. בשוחות בחזית שכבו חיילים ימים ארוכים, רעבים, צולים חולדות ויונים ושותים מים מזוהמים, סובלים מכינים וזיהומים, משלשלים, רואים יום יום את חבריהם מתים מוות בזוי ויודעים שהם הבאים בתור. חלקם קמים מרוב ייאוש וצועדים לעבר קווי האויב ב"התאבדויות מוסוות".

יומנו המרתק של אורבה מרטין, סבו של הרטמנס, מתאר את החזית הבלגית במלחמת העולם הראשונה מנקודת מבטו של חייל פשוט (ובהמשך מפקד זוטר). יומן המלחמה מובא בחלקו השני (מתוך שלושה) של הספר, בגוף ראשון. בחלקים הראשון והשלישי מספר הנכד על סבו תוך הסתמכות על זכרונו שלו עצמו, על הסיפורים ששמע ממקור ראשון, על ציורים והעתקים שצייר הסבא, וגם על חפצים שהסתובבו במשפחה, כמו, למשל, שעון כיס שנשמר בקנאות בתנאים קשים עד שנשבר בטעות ע"י הנכד.

הסבא נולד למשפחה פלמית ענייה בעיר גנט. אביו של הסבא היה צייר כנסיות חולני, שהוריש לבנו את המשיכה לציור כמו גם שפלות רוח קתולית. בגיל צעיר נאלץ הסבא לעבוד בעבודות קשות ומסוכנות (למשל במפעל יציקה עם כבשנים ותאונות עבודה קטלניות). לצבא הוא התגלגל בשנים שלפני המלחמה מתוך חוסר באפשרויות אחרות. בצבא בלטה ההיררכייה בין הוולונים דוברי הצרפתית (הקצינים היו כאלה) לבין הפלמים, שהגיעה גם לכדי השפלה ואפליה. הקצינים הוולונים ששיבשו את שמו קראו לו "מרשן" במקום מרטין, והוא הקפיד לתקן אותם בכל פעם מחדש, תוך מילוי הפקודות בצייתנות. כשפרצה המלחמה גויס מיד לחזית. אחרי כל פציעה נשלח לתקופת שיקום של מספר חודשים, ולאחריה חזר שוב למלחמה. כך שלוש פעמים. הצלחתו ומסירותו כחייל הביאו לו אותות כבוד, ומדהים שאחרי פציעתו השלישית וחזרתו משיקום שלישי, ולמרות האותות, הוא נאלץ לעמוד לדין צבאי בגלל "שימוש בתחמושת ללא הוראה מגבוה" (במהלך הקרב שבו נפצע).

חייו של הסבא מאז המלחמה התנהלו על המתח שבין "החייל שנעשה בעל כורחו, והאמן שרצה להיות". כשרונו האמנותי בא לידי ביטוי בעיקר ביצירת העתקים ליצירות קיימות (וטובים ככל שיהיו, יש בכך החמצה רבה). דרך ההעתקים, שכללו לפעמים שינויים מכוונים, ביקש, מתברר, לבטא רגשות כמוסים.

תחילת הספר לא רעה אמנם, אבל טובה פחות מההמשך. בסופו של דבר מצליח הרטמנס להעביר את דמותו המעניינת של סבו, דרך האירועים שהסעירו את חייו ודרך הרושם שהשאיר באישיותו על נכדו, בין אם בתגובות ליצירות מוסיקליות מסוימות (למשל "רוזמונדה" של שוברט ו"פר גינט" של גריג), בין אם בהערות שהתגלו בדפי ספר שהזכיר לו את התמודדותו האישית ("ברוז' עיר מתה" של ז'ורז' רודנבך), ובין אם בפאסון שאימץ ובזוגיות עם הסבתא.

» ביקורות נוספות של אלעד
» ביקורות נוספות על מלחמה וטרפנטין - סדרה לספרות יפה #