ביקורת ספרותית על בינתיים הכול בסדר מאת גארי שמידט
ספר טוב

---

לכל אחד יש איזה ג'ו פפיטון משלו. זה יכול להיות הערצה בנערות, הערכה בבגרות ולפעמים משהו שנשאר ומלווה את החיים ברקע.
יש לי גם ג'ו פפיטון אחד, שמו הוא יאיר אגמון, ואם היתי רוצה מאוד מאוד היתי יכולה לפגוש אותו.
בחרתי להחמיץ.
אני לא מתחרטת.

יאיר אגמון נוטה לכתוב לפעמים שהחיים הם צפופים ועמוסים- בכאב, בלחץ, בפחד. ממבט על תקציר הספר- חייו של דאג הם כאלה. אבא מכה, אמא כבולה, אח אחד דפוק ואח אחד רחוק-רחוק.
ואז, פותחים את הספר, ופוגשים את דאג, דאג האמיתי, לא "סיפור חייו של דאג".
דאג לא יתן לנו להניח שהחיים שלו דפוקים. הוא חמוש בציניות של נער מתבגר, מרבה לומר "אז מה? אז מה?" (אימצתי, לגמרי) ונחוש, בעידוד של אנשים טובים ואפילו בלי לשים לב, לחיות חיים אחרים.
הכובע שג'ו פפיטון שחקן הבייסבול נתן לו (כן! הוא פגש את ג'ו פפיטון שלו!(ולא פעם אחת!)) "אבד", והולינג חבר של דאג נותן לו את הז'קט(!) שג'ו פפיטון נתן לו. אתם מבינים, הם פגשו אותו ביחד. שיחקו איתו בייסבול.
אבל הז'קט הנעים של ג'ו פפיטון לא עוזר לדאג כשהם עוברים לגור במריסוויל, עיירה חמה, חמה ביותר. ובכל מקרה הוא חייב להחביא אותו כדי שאחיו הדפוק שאנחנו לא יודעים את שמו עד אמצע הספר יגנוב לו אותו.
בינתיים הכל בסדר?

*****

ספר שהוא כמו בצל. מתקלף לאט. כי יש בו יותר ממה שנדמה. הכריכה התמימה והשם המר-מתוק-כואב מראים רק חצי מהתמונה, יש בו הרבה יותר.
על אף הציניות של דאג, הכאב עובר את מסך הנייר אל הקורא. הכאב מורגש. הוא עטוף בהומור שלפעמים יוצר דמעות שמחות, ולפעמים חיוך עצוב.

מה שאני רוצה לומר זה שלדאג, ולעוד בני נוער רבים כמוהו (כי למי אין סיפור בכלל, אפילו אחד קטן) יש המון כוח. רק צריך לעזור להם. לנו. כנראה שאני עדיין קצת בת נוער.
ויש את האנשים. "ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו", מכירים? זה ככה. לדאג יש כמה וכמה כאלה, שלא נבהלים ממה שהם שומעים אלא רואים את-אותו. את תוכו.
פתאום נזכרתי בשיר יפה של דור אלה גבע. תקראו:

כדי לדעת/דור אלה גבע
אוּלַי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
הָיִיתִי צְרִיכָה לְטַפֵּל עֶשְׂרִים שָׁנָה
כְּדֵי לָדַעַת
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם
זָקוּק לטִפּוּל
אֶלָּא לְאַהֲבָה.
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם
צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת
אֶלָּא לְהֵרָפֵא.
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה צָרִיךְ
אָדָם דָּבָר
מִלְּבַד עֵינַי הָרוֹאוֹת
אֶת שְׁלֵמוּתוֹ
בִּפְנִים הַסֶּדֶק.

כולנו זקוקים לחסד, כתב נתן זך. לאהבה. בואו ננסה.
******
סופרו של הספר הזה, גארי ד' שמידט, חלם בגדול, פינטז, התלהב והגיש לנו עלילה נהדרת, מצחיקה, יפה, חיננית. משוגעת לעיתים. עשה כל מה שסופר טוב צריך לעשות.
העמודים האחרונים סגורים ומקופלים טיפ טופ, (חוץ מדבר אחד. אנחה.) קצת יותר מדי אבל נפרדים מהספר בטעם טוב. לא נורא, הרי לא בקשתי ספר מושלם.
לבסוף אומר שכנראה זה ספר לנוער, עוד לא בטוחה, אבל לדעתי כדאי מאוד מאוד לאנשים מבוגרים יותר, בעיקר אנשי חינוך, לקרוא אותו. חוץ מזה הוא נהדר פשוט אז למה לא.
תודה.

» ביקורות נוספות של מעין
» ביקורות נוספות על בינתיים הכול בסדר