ביקורת ספרותית על בינתיים הכול בסדר מאת גארי שמידט
ספר בסדר

---

החום בחוץ, המזגן באוטו שכבר שבועיים לא מקרר, חשמלאי הרכב שהיה בחופשת חג, העבודה שלי, שלא מאפשרת לי לשים את האוטו במוסך לשלושה ימים ברצף עד שימצאו את התקלה במזגן, החום בחוץ, ונסיעה בחלונות פתוחים כי אין מזגן, ומוזיקה בווליום גבוה כי החלונות פתוחים, ואחראי הרכש שכועס כי אני לא מעלה את המסמכים הנכונים לתוכנה, ואחראית ההשתלמויות שמתעצבנת כי היא לא קיבלה עדיין התחייבות לתשלום ותיכף אוגוסט ואיך נתחיל ככה שנה, אנשים שמתערבים ומתעקשים להיכנס לתמונה למרות שאין צורך בכלל, המכרז שלא שמעתי עליו בזמן, הספק שהחליט לפטר עובדים אפילו שכבר מאוחר מדי והוא לא יכולה, ההתחייבות הכספית מלפני שלוש שנים שכולם זוכרים אבל אין לה תיעוד ברשומות, והחום בחוץ, וכל זה רק מיום אחד. מה הם החיים אם לא אוסף סיבוכים והתרות, ומצד שני אם זה לא היה ככה איך לא היינו מתים משיעמום?

נתחיל בזה שדאג הוא בן חמש עשרה ונכנס לחטיבת הביניים לכיתה ח', ולפחות כאן בארץ זו כיתה שמתחילים בגיל שלוש עשרה. מצד שני לא זכור לי שהגיל חמש עשרה כתוב במפורש בספר עצמו, ואולי רק מי שכתב את הכריכה האחורית החליט להמציא את הגיל הזה.

אז מהתחלה. אלה סוף שנות השישים, דאג הוא בן משהו-עשרה, אוהב נורא בייסבול, חי במשפחה מתפקדת למחצה, עם הורים שרבים ביניהם, אבא שרב עם כל מי שרק אפשר, חולק חדר עם אח גדול מציק, ויש לו עוד אח בצבא, כלומר בוייטנאם. בגלל אבא של דאג, שכאמור רב עם כל רק שהוא יכול, הם עוברים לעיירה מטופשת בהרי הקטסקיל שם חבר של אבא של דאג סידר לו עבודה, ונכנסים לגור בתוך חורבה. ואז הוא מוצא את הספפריה העירונית, ובתוכה תצוגה של ציורי ציפורים, וספרן אחד שעוזר לו ללמוד לצייר אותן. לאורך כל הספר דאג מנסה להסתדר, למצוא לעצמו עבודה, חברים, להסתדר בבית הספר, להסתיר את לקויות הלמידה שלו, לעזור לאמא שלו כך שהיא תחייך את החיוך המקסים שלה. ובכל פעם משהו אחר משתבש, ודאג מתמודד, ומתקדם, ואם הוא נסוג קצת אז יש שם עיירה שלמה שמתגייסת לעזור לו, ואולי זה מה שקצת עצבן אותי בספר הזה, כי הוא גם מגיע למלודרמטיות גדולה של הצרות שלו (שלא אפרט מחמת ספויילירים, אבל זו באמת הגזמה), וגם יש בו הרבה יותר מדי דברים שמסתדרים יפה מדי. אופטימיות זה טוב, מצוין אפילו, אבל בספר האופטימיות כבר מאתגרת את גבולות האמינות.

ובקיצור - טוב לנוער, במסגרת הז'אנר. למבוגרים יש את הצרות שלהם שהופכות אותם להיות צינים במיוחד.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בינתיים הכול בסדר