ביקורת ספרותית על בינתיים הכול בסדר מאת גארי שמידט
ספר טוב

---

אתם מכירים אתזה שאתם קוראים ספר עם הדהות לבעיות שלכם כאילו חדרו לכם לידות או לראש?ואז אני,חושבת :הסופר הזה בבטטווח חווה משהו דומה!!!! אי אפשר להכיר טעם שלא טעמת בעצמך....
הספר הזה מרגש וכלכך אנחנו שבא לבכות...יש כלכך הרבה ילדים כאלה ועד היום אני לא מצליחה להשלים עם האי צדק .
דאג הוא ילד שנון ומלא בציניות כזו שנולדת ממרירות.
הוא נמצא בבית בלתי אפשרי כמו דומינו:אבא נופל או אמא ואז האחים ואז בעקבות נפילת האחים האמא עוד פעם נופלת...זה מן מעגל שלא נגמר .ובכל זאת יש לו נפש כלכך עדינה ,כלכך לא של ילד מבית כזה,הוא רואה דברים בצורה עמוקה שאפילו אביו ואמו הבוגרים ממנו לא יכלים לראות.יש ראיה שהזמן לא מביא אותה ,נולדים איתה.
הכתיבה קצת מרוחה היה קשה לעקוב בצורה ערנית בהתחלה אבל אז זה נהיה מרגש שבכיתי כלכך בחלק שהוא לא רצה להוריד את החולצה בשיעור התעמלות. והיה משפט ששינה אותי: מהמלחמה אף אחד לא חוזר.זה כלכך נכון!!!אתה רואה אנשים שגדלת איתם ופוגש אותם לאחר שהם חוו "מלחמה" והם לא באמת שם ,הם לא אותו ילד ,וזה מפחיד כי יש להם כמו מן מחליף מקום בגרסה פצועה יותר שלהם.
דבר אחד ממש ממש ממש לא אהבתי ,שבסוף אביו השתנה והבית איך שהוא חזר לתפקוד.
ברוב המקרים זה פשוט לא קורה ,ואם כל ילד יחעה שזה יקרה לו ,הוא לעולם לא ייבנה...
אבל ספר מאד יפה ומרגש אני חושבת שמתאים במיוחד למבוגרים כי זה מן נקודת מבט של ילד בניתוח של מבוגר.

» ביקורות נוספות של זאת רק אני.
» ביקורות נוספות על בינתיים הכול בסדר