ביקורת ספרותית על חבלים - ספריה לעם #447 מאת חיים באר
ספר טוב

---

חיים באר כתב את תולדות משפחתו כמעט מימי האדם הראשון (כדרישת עגנון :-) ). הוא מציג בפנינו את בני משפחתו ללא כחל וסרק, על מעלותיהם ועל חסרונותיהם. כמו כן, מובאים בספר חבלי היצירה שלו כמשורר וכסופר עד שהצליח לפרסם את יצירותיו.

החלק המרתק ביותר בספר עוסק ביחסים במשפחתו הגרעינית, ובעיקר בקשר החזק בינו לבין אמו. אמו של באר הינה דמות מורכבת הנושאת עמה זכרונות קשים מנישואיה הראשונים שהביאו להתרופפות מצבה הנפשי, כאשר הולדת הבן היא שהצילה את חייה. האם מתוארת כישראלית שורשית, צמחונית, חדשנית, דעתנית, לא קונפורמיסטית, אנטי-דתית (מאז הטרגדיה שארעה בנישואיה הראשונים), עוקצנית, קנאית, נוטרת טינה לזרים אך מאוד סלחנית ומגוננת כלפי בנה, בדרך כלל מאוד רציונאלית, אם כי לעתים הפכפכה.

האב, המבוגר יחסית לאם, הינו מהגר בעל עברית קלוקלת, בעל אופי חלש שבדרך כלל אינו יכול לעמוד בפני אשתו החזקה, לא מחושב, נדיב מעבר ליכולתו הכספית, כנראה אינו מאמין באלוהים אך מקיים סממנים חיצוניים של אמונה - הקים בית כנסת ודאג לטיפול בו, אוהב לשמוע חזנים ומקפיד על תפילות, ויחד עם זאת אמר משפטים כגון: "לברדק הזה, שהכל קוראים לו עולם, אין בעל בית".

באר מציין זכרון שלו עם אמו: "בשבת ההיא שוב היינו שנינו לבדנו, הרחק מן הבית ומן המועקה התמידית הרובצת בו, פטורים מנוכחותו הקודרת, המשתקת, של אבא היושב אל השולחן, שותק שתיקה עיקשת ומאריך להתבונן בנו, באמא ובי, בפנים חתומות, נעדרות הבעה כביכול." (עמ' 91)

במקום אחר באר מתאר את האוירה בבית כאוירה סוערת של מריבות: "כי על אדני הכעס הוטבעו יסודות ביתנו, ועל טינה שאין לה מרפא נורתה אבן פינתם" (עמ' 166)

באר מצא אצל אמו אוזן קשבת ורגישה יותר מאשר אצל אביו, שלעיתים ניסה לכפות עליו את דעתו ואף הצליח להרוס לו את חוויית בר המצווה, תוך גרימת מפח נפש אדיר לנער. נוצרה ברית בין האם והבן שעמדו מאוחדים מול האב. האם האמינה בבנה לאורך כל הדרך, גם כשהאב לא האמין בו ("הילד הזה ישאר אנלפבית"). הקשר שנוצר ביניהם הוא מאוד מיוחד, ומאופיין ברגישות רבה מאוד של האם לצרכיו של באר. אשאיר לקוראים לבחון את הקשר הזה לאורך הסיפור.

את ייצוג יחסי הכוחות בבית אפשר לראות על גבי ציור הכריכה, כאשר חצי בוטן עם פסיג בצד אחד מייצג את האב, בעוד ששני חצאי הבוטנים ממול, אחד מהם עם פסיג והשני ללא פסיג, מייצגים את הבן והאם.

שם הספר יכול להיות מובן בדרכים רבות, כאשר כולן נכונות - חבלי־יצירה של ספריו, חבלי־קליטה של משפחתו העולה לארץ, חבלי־לידה וגידול ילדים, חבלי־ארץ המתייחסים למקומות מהם הגיעה משפחתו ובהם התיישבה, חבלים וירטואליים הקושרים את האדם למקום ולחברה שאליה הוא שייך וכו'.

באר מספר את הסיפור היטב ובשפה נהדרת, בשילוב של קטעים רציניים והומוריסטיים. רוב הספר כתוב היטב, אך מדי פעם יש גלישה לתיאורים משמימים, אשר היה מוטב לוותר עליהם כדי ליצור ספר מהודק יותר. על כך הורדתי נקודה בדירוג.

מומלץ לקריאה לאוהבי סיפורים אנושיים הכתובים בשפה נאה.

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על חבלים - ספריה לעם #447