ביקורת ספרותית על אנשים כמונו מאת נעה ידלין
ספר טוב

---

התחלתי לקרוא את הספר הזה לפחות פעמיים, ולפחות שבעים העמודים הראשונים הזדחלו לי, אבל אחר כך הרצף הזה, המקוטע, במיליון סימני פיסוק שכן, אומרים משהו, מאפשרים דיוק של דיבור ומחשבה, בו בזמן; וזה מאפשר, או עבורי לפחות, מידה של הזדהות עם הדוברת-הגיבורה, עם אלפי המחשבות שמתרוצצות בראש עם כל מעשה או אי-מעשה, עם מהלך החיים הסבוך על אלפי נפתוליו הבלתי צפויים והידועים מראש. ונעים היה לי לקרוא על חיים ישראליים מאוד, נוכחים בהווה, עם הצפה של הלבטים, הפקפוקים, התהיות, תחושת הצער או קבלת הדין, שהן חלק מאלפי התחושות של יום-יום שחלקו תמיד לוט בערפל מדיני-אישי-פוליטי-קיומי.
"הוא אמר, מה יהיה, והיא אמרה, כולה דירה שנייה שאתה רואה, והא אמר, לא, זה היה "מה יהיה" כללי. היא אמרה, כללי זה גדול עלי, אבל דירה אתה תמצא, זה אני די מבטיחה לך, זה כמו בן זוג, צריך אחד, לא צריך שלושים, ובאותו הרגע התחרטה על זה, היא נשמעת כמו יוסי סיאס, חוץ מזה שהוא דווקא כן צריך שלושים, הוא קונה אותן להשקעה." (עמ' 139)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על אנשים כמונו