ביקורת ספרותית על ליידי צ'יל מאת סיגל אביטן
ספר טוב

---

אני חושבת שזה הספר הראשון שקיבלתי מתוך מטרה ברורה לכתוב לו ביקורת, והאמת שכל כך אהבתי את הספר הקודם של המחברת שממש קפצתי על ההזדמנות, האם טמנתי לי פח יקוש? לא בטוחה.
הספר הזה מכיל הרבה מהרכיבים שאהבתי ואפילו אהבתי מאוד בספרה הקודם: גיבורה אישה, מציאות ישראלית נוכחית ביותר (אפילו הקורונה הזדחלה פנימה באיזה שלב), חדות מחשבה, רהיטות מילולית והומור סרקסטי למחצה. על פניו שכפול הנוסחה שעבדה ברומן הקודם, אז כן אבל לא בדיוק: יש כאן מבחינתי גם שדרוג וגם רגרסיה.
הגיבורה היא בת דמותה של עטרה הזכורה לטוב, רק מתקדמת יותר בגיל ובמצב המשפחתי, היא פותחת בספר את שנתה החמישים ואת התופעות הנלוות לחגיגות גיל המעבר, יש לה בעל מזה זמן ושני בנים בוגרים למדי (שלא מהווים רכיב מרכזי בספר כלל וכלל), היא בעלת קריירה מצליחה ויציבה, ולכל הפחות חברה אחת שקרובה אליה מאז ינקות הילדים.
אבל הספר סובב סביב חברות אחרת לגמרי, כזו שנטועה הרחק בגילאי העשרים המוקדמים, עם גבר שזקן ממנה בשני עשורים ויותר, שהחברות ביניהם קרובה ואיתנה לאורך השנים ולאורך שינויים אישיים כאלה ואחרים תמיד באותה מידה של פתיחות ואהבה מוחלטת. אפשר לומר שהחברות הזו התבססה על קרבה מחשבתית: שני חדי מחשבה שתופסים את החיים מעט אחרת מהקונצנזוס המקובל הרגיל, ולא מבקשים על זה סליחה. הספר נפתח כאשר החבר הזה - ג'רי - מתמוטט במסיבת יום ההולדת החמישים של הגיבורה - ליבי - ומותיר אחריו שלל רודפים (כולל האינטרפול!) וסימני שאלה גדולים סביב הסטארט-אפ האחרון שעסק בו. ליבי יוצאת במסע בלשי למטרת טיהור שמו החוקי והמוסרי ומנסה לברר כל שתוכל על אותם נעלמים שלא היו ידועים לה למעשה במסגרת החברות.
אז יש כאן רומן ישראלי, עכשווי ומהיר מחשבה שמכיל בתוכו גם תעלומה בלשית וגם תקופת משבר אישית בעלת נופך פיזי לחלוטין, שמשפיע על מהלכי הגיבורה בלי שום ספק ומוביל אותה למהלכים שאולי לא הייתה בוחרת אילולי אילוצי גיל המעבר למיניהם. אין ספק שזה אותו סגנון שלגמרי הקסים בספר הקודם, גיבורה חזקה ושנונה שעומדת על דעתה מול עולם גברי ושולטת בו למדי, אבל משהו מן הקסם אבד בדרך וקצת התנפץ אל רומן שהוא בשל יותר מצד אחד אבל גם מורכב ומעושה יותר מצד שני, כאילו הצריך הלחמה של החלקים כדי שיזרום על כל פיתולי העלילה והתוכן שביקש להכיל. יוצא שלא קיבלנו רומן מגובש מול מצבי גיל המעבר ולא רומן בלשי מגובש, והסוף איכשהו מרגיש שנתפר ככה שכל הקצוות יתפסו בתוכו במידה סבירה בתוך כך וכך עמודים.
בסופו של דבר אין ספק שנהניתי לקרוא את הספר, הוא כתוב היטב, רהוט וזורם לרוב, ומכיל עלילה מסקרנת לכל הפחות. חבל רק על סימני שאלה שעלו פה ושם ושהקשו על הספר להחליק בגרון ואל תוך הלב כפי שהקודם עשה היטב לפניו.
"סירנה של אמבולנס העירה את כל השכונה ובסוף גם את גלעד.
"מאמי, דופקים בדלת, הילדים חזרו?"
לא, הזמנתי אמבולנס."
עכשיו הוא גם קם וגם התעורר וניגש לפתוח לפרמדיקים את הדלת.
"אתם משוחררים, יש לה גלי חום, אני לא מספר לה את זה כי היא תתבאס לאללה ויש לה מסיבה היום, אני אספר לה מחר."
"אנחנו חייבים לקחת אותה."
"אני רופא"
הם הלכו. (עמ' 10)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על ליידי צ'יל