ביקורת ספרותית על קרנפורד - חוצפנית # מאת אליזבת גאסקל
ספר טוב

---

המערכת אומרת שלקח לי שלושה שבועות לסיים את הספר, אך לי נדמה שהיה מדובר בזמן ארוך יותר, כך או כך רובו של הספר הזדחל לי ואילו שלישו האחרון נגמע ביום זה ממש.
מדובר בספר שנכתב באנגליה בסביבות אמצע המאה ה-19, ואילו פרטים מהותיים להבנת האווירה הכללית של העיירה בה מדובר. העיירה הדמיונית מכילה אריסטוקרטיה נשית בעיקרה, מי רמת מעלה יותר ומי פחות, אשר בה דקויות ההתנהגות, הלבוש, הדיבור, וכל פרט קטן אחר שהוא חלק מחיי העיירה, נבחן ונמדד ונשפט לפי אמות מידה ומוסר, ששייכות בדיוק לאותה תקופת זמן חסודה ופוריטנית.
את עיקר העלילה תופסות מספר דמויות נשיות שהן חברות ובנוסף גם רווקות זקנות, המכתיבות במידת מה את אמות המוסר של שאר העיירה, שכאמור מאוכלסת בעיקרה בנשים בעלי סטטוס דומה. העלילה נמתחת על פרק זמן של מספר שנים באותה עיירה, אך סיפורי הדמויות חורגים גם להיסטוריה רחוקה יותר, כך שלבסוף מגיעים גם אל איזשהו סיום הקושר את הקצוות הרופפים שנשארו במהלך הספר.
בתחילה הרהרתי בביקורת על הספר בביטול מוחלט: הוא מתחיל בשיממון מוחלט, קראתי אותו לעתים כאשר פסקה אחת כבר הטילה עלי תרדמה מוחלטת, וכך הוא נמתח לי לאורך זמן ארוך מן הרצוי, הכתיבה עצמה רהוטה אך פרטי הפרטים השוליים והאזוטריים שהמחברת טרחה והביאה לתוך הספר נתקלו אצלי בחוסר עניין מוחלט, והנימה ההומוריסטית שנראה שקיימת בטקסט התפספסה עלי לחלוטין ואולי הייתה נכונה יותר לבעלת מעמד גבוה ממאה אחרת.
אבל היום, הרמתי שוב את הספר חדורה במטרה לסיים אותו סופסוף, כשאני מיוגעת מצליחת הפרטים המשעממים אך בכל זאת מסוקרנת לדעת מה יהיה סופו של אותו כפר קטן ואותה אחווה נשית פעוטה בין כמה מהדמויות שלמדתי מעט להכיר ולחבב. וככל שהמשכתי לקרוא היום נדמה שהשתחרר דבר מה בעל רגש עז יותר אל תוך הטקסט, כאילו המחברת עברה להילוך אחר, בו פחות התמקדה בפרטי הלבוש והקודים החברתיים, ויותר בעלילה ובמהלך הדברים, שהתגלגלו כבר במהירות רבה יותר והכניסו שינויים גדולים לתוך הנוף האנגלי הקפוא שהצטייר מלכתחילה.
כך קרה, שבדפים האחרונים של הספר כבר הייתי אחוזה בו בלב ונפש, וקתרזיס נעים חלחל לתוך חלל הגוף מקריאת אחרית הדברים ומקומן של הדמויות הראויות לטוב בו. בכל זאת, נשים אנגליות קשישות שאין שום שמץ של רוע בליבן, עשויות לעורר חמלה ורוך בסיכומו של עניין.
"הגברות בקרנפורד מתקוטטות זו עם זו לעיתים רחוקות בלבד, וגם מקרים פעוטים אלו מסתכמים בכמה מילים עוקצניות ובמחוות ראש נרגזות שדי בהן כדי למנוע מאורחות חייהן השלווים להפוך לחדגוניים מדי. לבושן חף מאופנות, וכפי שהן עצמן אומרות, "איזו חשיבות יש לאופן שבו אנו מתלבשות כאן בקרנפורד, ממילא כולן מכירות אותנו." וכאשר הן נוסעות למקום אחר, הנימוק שלהן משכנע בה במידה: "איזו חשיבות יש לאופן שבו אנו מתלבשות כאן, ממילא לא מכירים אותנו." בגדיהן עשויים לרוב מבדים טובים ופשוטים, ורובן קפדניות כמעט כמו מיס טיילר, הזכורה בזכות נקיונה. ובכל זאת עליי להודות, קרנפורד הוא המקום האחרון באנגליה שעדיין נראו בו שמלה בעלת שרוולים תפוחים או תחתונית צרה ומהודקת - ומראות אלו לא העלו בדל חיוך על פניו של איש." (עמ' 6)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על קרנפורד - חוצפנית #