ביקורת ספרותית על בתו של הזמן מאת ג'וזפין טיי
ספר טוב

---

הרבה זמן לא כתבתי כאן ביקורת, והרבה זמן לקח לי לקרוא את הספר הזה, אז נפל הפור על הספר הזה להיות הבא בתור להישפט בביקורת הספרות שלי, סובייקטיבית ככל שתהיה.
מדובר בספר שכל כולו מתרחש בתוך חדר בית חולים פרטי, בו שוהה הבלש האומלל לאחר תאונת עבודה כלשהי, ובו הוא מבלה את רוב זמנו בשכיבה על הגב, בהייה מתמשכת, והסקת מסקנות מתקדמות על מהלכי ההיסטוריה השונים עליהם הוא קורא, על מנת לפתור תעלומה בת כמה מאות שנים, וכל זה בכדי להעביר את זמנו בהסחת דעת מוחלטת ממצבו הפיזי הלא נינוח.
כל זה עשוי להוות בסיס לתעלומה נפלאה, ובאמת יש שם כמה קווי מחשבה מרתקים בתוך מהלכי המחשבה הארוכים שבספר, אבל מהלכי המחשבה הארוכים טיפה מייגעים, וסיפורי הרקע ההיסטורי לא תמיד מצליחים להימסר בצורה חיננית ולא יבשה ונטולת דמיון, או שסתם מרגישים כגיבוב עובדות בטלות שמיד ישכחו. תוסיפו לזה את העובדה שמדובר בספר ישן ממילא, שהעברית בו כבר אינה שגורה מאוד, ואת כך שמדובר בתרגום של סופרת סקוטית מהמאה שעברה, לתוך עברית מיושנת, ותקבלו ספר שאמנם העיקרון הטוב עומד בו - חידה בלשית ראויה ומסקרנת, אבל הטקסט התבלה ודורש רענון או שדרוג.
"אם מורטון הפיץ את השמועה, הרי שהיא הייתה חייבת להופיע גם בצרפת, אחרי שהוא ברח לשם. מורטון נמלט מאנגליה בסתיו 1483, והשמועה מופיעה מייד בינואר 1848. דרך אגב, קרוילנד היא מקום מבודד מאוד. זהו מקום מחבוא אידיאלי לבישוף פליט, עד שיסדר לו דרך מנוסה לחו"ל."
"מורטון" אמר קארדין שוב, מגלגל את השם על לשונו. "בכל מקום שיש בו פוילע-שטיק בעסק הזה, אתה נתקל במורטון." (משהו כמו עמוד 78, צילמתי את הקטע הזה ללא מספר העמוד, אבל הספר כבר עבר הלאה לידיים שאולי יהנו ממנו יותר)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על בתו של הזמן