“ספר נפלא, נשי לכאורה, בעל היבטים כלל אנושיים.
נתחיל משמו, "חשומה" הוא הביטוי המרוקאי ל"מה יגידו", בדרך כלל שיקול מרכזי לאדם, משפחה, ארגון ואולי מדינה לדרך פעולה גם אם המתבקש הוא להגיד " לעזאזל, זה מה שאני רוצה לעשות, או זה מה שטוב לי".
בערבית עיראקית עליה גדלתי, קראו לזה "עייב", וכמו שהסופרת ברוב כשרונה כותבת, בדרך כלל המילה מופיעה הן כתגובה של מישהו קרוב, אם, סבתא או חברה קרובה, או במצב היותר ק”