אני לא זוכרת אם כתבתי על זה פעם ומכיוון אני לא הטיפוס שינבור בשלל פוסטים כדי לחפש איזה אזכור מפעם, אני פשוט אקח את הסיכון ואולי אחזור על עצמי. אני מאד אוהבת קומדיות רומנטיות. מאד. לא סתם רואה אחת מידי הרבה זמן ונהנית אלא צופה שוב ושוב ושוב ובלי להגזים אפשר לקבוע שיש כאלה שראיתי איזה מאה פעמים. אגב, לא רק כאלה שנחשבות איכותיות. גם הכי אידיוטיות, אלה שאת כל התסריט שלהן אפשר לנחש אחרי 3 דקות, שהדיאל

אני ממש אוהבת את <mark>אליזבת גאסקל</mark>, אבא שלי הלך לחפש את אחד מהספרים שלה בארה''ב, אחד מספריה האחרונים רעיות ובנות שלפי דעתי הוא נכס, הוא עדיין לא תורגם לעברית ואני מחכה שיתרגמו אותו. אני אגיד אולי בשחצנות שאני אוהבת יותר את גאסקל מאוסטן, אני לא יודעת אפילו למה?אני מניחה שלדמויות שלה יש יותר אופי. ובאמת התחלתי בהתלהבות לקרוא את קרנפורד, כי אהבתי מאוד את רעיות ובנות וצפון דרום. אבל פשוט לא יודעת מה קרה ש

#
באיזה עולם חיה <mark>אליזבת</mark> גסקל (1810 – 1865)? שלא כמו סופרות בנות דורה, החברה היא הנושא עליו היא כותבת פה. כישרון הכתיבה שלה, אבחנתה החדה וחוש ההומור המפותח שלה, הם האמצעים והתוצאה היא עולם מוחשי ביותר המפליא את הקורא(ת) חסרת השורשים האנגליים בזרותו.

קרנפורד היא עיירה דמיונית, נחבאת מעין, באנגליה הפרובינציאלית של אותם ימים. האוכלוסייה מורכבת בעיקר מנשים. הגברים המגיעים לעיירה עסוקים בעבודה או

קיטוב. שני צדדים מנוגדים, שחיים במחיצה אחת, כשהאחד מדגיש את שונותו של האחר זה מה שאומר השם ובזה עוסק הספר. גסקל - סופרת אנגליה בת המאה ה 19 - הפתיעה אותי בחדות אבחנותיה ובנכונותה לבדוק הנחות יסוד בחברה בה היא חיה.

משפחת הייל עוברת מכפר קטן, הנמצא בדרום אנגליה הכפרית, בו היה מר הייל כומר הכפר, אל עיר צפונית תעשייתית, מילטון (בדוייה - מבוססת כנראה על מנצ'סטר) עקב החלטה של הכומר שאמונתו התרופפה, ל

בעיירה שלווה ומנומנמת באנגליה של המאה ה-19, קרנפורד שמה, המין הנשי שולט ביד רמה, שכן "גבר בבית זה מטרד של ממש!". אך כאשר תתרחש מהומה ובהלה בשל חשד למקרי שוד בעיירה, נוכחותו של גבר תמצא את מקומה בדמות הנכחת כובע גברי במבואה, על מנת לתעתע בשודדים, לאות אזהרה בדבר קיומה של דמות גברית בבית.
נשות קרנפורד דואגות לרכל דרכן לדעת ולשעשע את עצמן בביקורי נימוסין (ורצוי לא לפני השעה 12 בצהריים וגם אז לא יות

המערכת אומרת שלקח לי שלושה שבועות לסיים את הספר, אך לי נדמה שהיה מדובר בזמן ארוך יותר, כך או כך רובו של הספר הזדחל לי ואילו שלישו האחרון נגמע ביום זה ממש.
מדובר בספר שנכתב באנגליה בסביבות אמצע המאה ה-19, ואילו פרטים מהותיים להבנת האווירה הכללית של העיירה בה מדובר. העיירה הדמיונית מכילה אריסטוקרטיה נשית בעיקרה, מי רמת מעלה יותר ומי פחות, אשר בה דקויות ההתנהגות, הלבוש, הדיבור, וכל פרט קטן אחר שהוא

האמת שבאתי לספר עם ציפיות מאוד גדולות וייתכן שבגלל זה האכזבה שלי גדולה.
רציתי שהספר יהיה טוב כמו ספריה של ג'ין אוסטין - שיעסוק במעמדות באנגליה, שיהיה מעניין, מסקרן ואולי קצת כייפי.
והוא ממש לא.
טרחני - זו המילה שקופצת לי בראש.

הספר מספר על הנשים המתגוררות בקרנפורד. זו עיירה שמלבד גבר אחד אין בה גברים. הנשים שולטות בה ביד רמה.
אוסף של טיפוסים וסיפורים כל כך מייגע... רק השמות: גברת זו והגברת

רומן שדן בפערים חברתים. הרבה מסרים חברתים מוסווים בשיח בין הבריות. המון ביקורת חברתית חבויה על הסנובה הלונדונית הריקה מתוכן, על מעלת האדונים ועל חסרון המשרתים. על השביתה ועל סיבותיה. אנגליה בראשית התעשיה .

יש קטעים בספר שמזכירים מאוד את ג'ין אוסטן בגאווה ומשפט קדום. הספר מומלץ גם כדי ללמוד על אנגליה בעת ההיא. גם כדי להבין רחשי לב של חברה רוחשת. וגם כי הרומן נחמד.