ביקורת ספרותית על יסוריי ורתר הצעיר (2000) מאת יוהן וולפגנג גתה
ספר בסדר

---

אני מניחה שגם כאן חל הכלל ש"אין מלכלכים על קלאסיקה", ובמיוחד לא על קלאסיקה בעל עבר התאבדותי כה מפואר (חישבו מה מבאס הוא להתאבד בגין רומן משרתות! לא עלינו!).
ובכל זאת, יש משהו בטון הבכייני-רומנטיקני של ורתר היקר, הלא הוא גתה, שגם מעורר בי רצון עז לדוחקו אל סף המטפל הפסיכואנליטיקאי שיאמר לו שהוא מתאהב עד כלות רק באישה לא מושגת (שהרי הוא יודע על אירוסיה של לוטה בטרם פוגש במבטה הרך והמלא קסם).
יותר גרוע. מתחשק לי ביותר להפגיש את ורתר המסכן עם קבוצת פמיניסטיות עצבניות במיוחד שיאמרו לו משהו על האידיאל הנשי אותו הוא מהלל כל כך (תהי נאמנה, פתיינית, צייתנית ולא מושגת, אה, כן, וגם טהורה. טוב מאמי?).
ספר טוב כבר אמרתי?

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על יסוריי ורתר הצעיר (2000)