ביקורת ספרותית על יסוריי ורתר הצעיר (2000) מאת יוהן וולפגנג גתה
ספר טוב

---

הספר הוא בעצם אוסף של מכתבים ופתקים, שנכתבו על ידי ורתר, בחור צעיר, עדין ורגיש, תמים וקסום. מה שהקסים אותי בספר היה התמימות של ורתר וחוסר ההתפשרות שלו. מה שאני פחות חשה אצל אנשים מבוגרים, ביניהם גם אני.
יש בזה משהו טהור, אולי רדיקלי מעט, אבל טהור.
כמו כן, היה מדהים לקרוא מילים שנגעו ללבי כל כך, בספר שנכתב לפני יותר מ200 שנה!
אחתום באחד המכתבים היפים יותר בספר, תיאור שהוא לא פחות רלוונטי היום לחוסר ביטחון:
...בשעה שאחרים מתרברבים לפני בשביעות רצון עצמית, אני מטיל ספק בכוחי, בכשרונותי? אלי הטוב שנתת לי את כל אלה, מדוע לא השארת ברשותך מחצית מהם ונתת לי בטחון בעצמי והסתפקות במועט?
... מזמן שאני משוטט בין הבריות ורואה את מעשיהם ואת אורחותיהם, אני מתייחס אל עצמי טוב הרבה יותר. ודאי, מאחר שאנו עשויים כך שאנו משווים את הכל לעצמנו, ואת עצמנו אל הכל, מונח האושר או הצער בדברים שאנו קשורים אליהם, ולכן אין דבר שהוא מסוכן יותר מן הבדידות. כוח הדמיון שלנו, השואף מעצם טבעו להמריא אל על, ניזון מן התמונות הפנטסטיות של אמנות השירה, יוצר לו שורה של ישויות, שאנו הנחותות שבהן, והכל מחוץ לנו נראה לנו מפואר יותר, וכל שהוא אחר מושלם יותר. וכל זה מתרחש באורח טבעי לגמרי. לעתים כה קרובות אנו חשים שאנו חסרים דבר מה, ותכופות אנו מדמים שסדיוק הדבר שאנו חסרים נמצא אצל אחר, ולו אנו מעניקים גם את כל אשר לנו, ובנוסף גם מידה של נועם אידיאלי. וכך נשלמת יצירתו של המאושר, יציר דמיוננו שלנו.
לעומת זאת, כשאיננו אלא מתמידים בעבודתנו, עם כל חולשתנו ויגיעתנו, לעתים קרובות מאוד אנו מגלים שבהילוכנו האטי והעקלקל אנו מגיעים רחוק יותר משאחרים מגיעים עם מפרשיהם ומשוטיהם - והרי זאת תחושת ערכך האמיתי, כשהנך משתווה לאחרים או אף מקדים אותם.

» ביקורות נוספות של מירית
» ביקורות נוספות על יסוריי ורתר הצעיר (2000)