ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 בספטמבר, 2021
ע"י Ron1999
ע"י Ron1999
הו הו ילד גרמני מפונק
הו הו
תן מטבע לילדי עניים
סע בכרכרה עם איזה חיוורת זהובת שיער
אדומת שפתיים
ואז פתח אובססיביות מטורפת
בלי שום סיבה נראית לעין.
ורתר הצעיר,
מיוסר, טחון,
מסתובב בעיר,
מפלרטט עם כל מה שזז
אבל מעייניו נתונים
רק לזו שלא שמה עליו
ולא שהיא לא רוצה
אלא שהיא לא מעוניינת
ו-ורתר שלנו נגנב
כמו שאומרים הצעירים
מפסיק לאכול, מדבר שטויות
משתכר במסיבה אליה לא הוזמן
ולאט לאט מפתח איזה איבסוס
שרק המוות יגאל אותו מייסוריו.
חבל שאף אחד לא הציג בפניו את האפשרות
של ריבאונד, נגיד
אבל ידוע שגרמניה (אוסטריה?) של אותם
ימים, גם ריבאונדים לא היו
שכיחים בה כל כך.
ספר נחמד. קלאסיקה בת חלוף.
נכונה לזמנה אך דהויה
בימים של תיק תוק
וטינדר ואינסטה
ואולי זה הקו שמפריד
קלאסיקה אמיתית לעומת זו
שהיא בת חלוף.
נוח על משכבך ורתר, חבל שאף אחד
לא אמר לך פשוט
תתקדם.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אברש,
לא ראיתי דאז את תגובתך לדבריי, רק כעת, וכהרגלך התנסחת יפה. הבאת שני מונחים יפים 'זיווג' ו'איחוד' והסברת את פשרם יפה מאוד, אך לא בטוחה שאני רואה זאת כמוך. אני חושבת שהם לא מופרדים, יכולים להתהוות ביחד, להתקיים יחדיו בזוגיות, במערכת יחסים. בנוסף, העבודה המשותפת שציינת מתקיימת בשני המצבים, לדעתי, וגם במערכות יחסים שאינם על רקע רומנטי (לא ארחיב כדי לא לסטות מהקונטקסט). אני גם לא בטוחה ש'להיות כאחד' זו התכלית והשאיפה האולטימטיבית לזוגיות. ערכים משותפים, אידאלים, בניה משותפת במגוון פרמטרים בחיים, לחתור להשיג מטרות משותפות וכדומה - כל זאת כמובן, אך זה לא מצריך, לדעתי, איחוד לכדי אחד, יחידה אחת. להפך, טיפוח האינדבידואל, המעמד של 'עצמי' בתוך הזוגיות ונתינת מרחב לאותו עצמי נפרד, חשוב לא פחות בכדי לשמור על אחדות. |
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
Ron,
אתה מגדיר זאת כמשחק פנימי שוחק ואברש כדיסוננס בין תפישה לרגש, משמע - שניכם מדברים על שיסוי. מצב משוסע שמוביל לנפש שסועה? ואולי ניתן להתייחס לכך כאל נקודת מוצא מסוימת של רגש ה'אהבה' או חשיבה של הגיבור שכך הוא חש כלפי לוטה אבל למעשה זה כלל לא אהבה, כפי שציינת. וכשמנקודת מוצא זו אין התפתחות שהולמת את ציפיותיו, הדרך לאובססיה ולכלל הרגשות שציינת, מהירה, לדמויות קיצון בעולם ספרותי מוקצן. באשר לנפש פצועה, על רקע דחייה רומנטית, יכולה להבין את הצקצוק על כך. מצד שני, לבחון זאת בכלים ליברליים של ימנו, יכול להקטין את אותו שיסוי שגתה ניסה לבטא. אז כן, היה עדיף שפשוט ימצא לו ריבאונד ;), אין ספק שהשכחה מהירה בעזרתו (תה). |
|
|
Ron1999
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אני חושב שלומר שייסורי הוא ספר על אהבה טיפה עושה עוול לרגש הנפלא הזה.
סתירה, כמיהה, רצון, תשוקה, תאווה, הם כולם רגשות נהדרים, גם קנאה וחשק ותאוות צבע וחמדנות, גם הם עדיין בסדר. הרעיון של ורתר הוא היישום הלא מוצלח של הסיפור, איזה נראטיב נואש שאולי עובד (עבד?) פעם, בעולם של תקשורת לקויה, וטאבו-יים לרוב, ואיזה משחק פנימי שוחק של נפש פצועה. אבל הנה הנקודה, נפש פצועה. ההאדרה הזו פשוט לא הצליחה להתעלות הפעם. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
תודה על הדברים, היל.
מאד אהבתי את ההתייחסות שלך לעניין הזוגיות.
כשלעצמי אני מבחין בין זיווג, שהוא צירופם של שניים לכדי זוג, שבו כל אחד מהווה צד מופרש מן האחר, ובין איחוד, שהוא צירופם של שניים לכדי שלם. כפי שאני רואה את זה, לא כל זוג זוכה להתאחד ולחיות בהרמוניה, היות שמדובר בתהליך שמצריך אורך-רוח ועבודה משותפת של בני הזוג לאורך זמן. לעיתים קרובות אותו מצב נותר בגדר משאת-נפש בלבד, אידיאל שאליו הם יכולים לשאוף מתוך רצון לבנות חיים משותפים על יסוד כנות והדדיות מלאה ככל שניתן. אם לקשור את הדברים לקורותיו של ורתר, אפשר בהחלט שקיים יסוד של זוגיות בינו ובין לוטה, אך הוא מעורער או רפה ולכן אין בו כדי לקרב בין השניים ולעשותם אחד. הטרגדיה של ורתר היא הדיסוננס בין תפישת אותה מציאות חסרת-תוחלת ובין רגשותיו כלפי לוטה שאינם ניתנים לשינוי, אהבה אובססיבית שאין לה התרה, כדברייך. |
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
אברש, התנסחת יפה כל כך.
הצלחת לצייר מצב אומלל כמשהו מופשט, נעלה במובן מסוים. 'אמת אוניברסלית כהלכי נפשו של אדם' - משפט חזק המעורר חשיבה. חושבת שניתן לתאר אותה כאמת סתורה, משוסעת, בעלת נטיה התנגשותית, שכן, ככול שזה נוגע לחיבור של שני פרטים שונים במהותם והוויתם, המיזוג לכדי אחד יכול להוות אתגר. וכשמדובר ברגשות חד צדדים כפי שמשתקף מהביקורת, זו נועדה להיות אמת מוגבלת, שתפקידה לתווך לצד הנכזב מעבר לכדי שחרור. ורצוי שחרור נטול אובססיביות. |
|
|
יעל
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
נחמד כל כך!
לא הצלחתי לצלוח את הספר הזה (בהוצאה אחרת, עתיקה בהרבה). הוא כל כך טרחני...
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
משעשע,
אבל בכנות אני חושב שהספר עודנו רלוונטי לימינו, ולו רק משום שהרגשות המתוארים בו עוד לא עברו ולא יעברו מן העולם כל עוד יש לאדם קיום בו. לעניות דעתי, המאפיינים אליהם התייחסת, דהיינו כל אותם גינונים ארכאיים, הם רק בגדר תפאורה, וזו - בלה ומרופטת ככל שתהיה - לעולם תהיה משנית במהותה אל מול אמת אוניברסלית כהלכי נפשו של אדם.
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
יפה לך סקירה בתוך מבנה שירי.
וזה היה הלך התקופה
ואין לנו שום דבר לעשות בנידון. |
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
יחולק ריבאונד לכל מאובסס ;)
משעשע, תודה. |
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
חמוד.
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
