ביקורת ספרותית על האגם - רומן מאת בננה יושימוטו
ספר מעולה

---

הוי בננה, בננה –
כישפת אותי.
במילותיך המעטות אך הכל-כך מדוייקות.
בעומק הרגשות כמו עומקו של אגם.
בטיבו של הסיפור כמו טיבו של אגם.
לפעמים האגם עכור ולעתים צלול, אך גם אז מחוללים הזרמים סערות גדולות במעמקיו הלא נראים.

היפנטת אותי
ביש וגם באין שעולה מתוכו – כמו בשיר הייקו טוב.
בשילוב הנכון, לטעמי, בין ריאליזם לקורטוב של פנטזיה וקמצוץ מיסטיקה.
באווירה העגמומית היפנית השורה על הספר, שכל כך אהובה עלי.

שבית אותי
בכוח ובתקווה העולה מהסיפור.
בכוחם של צ'יהירו ונקג'ימה ,שתי נשמות התועות בדרכי החיים,
לתמוך זה בזה וכך להתגבר ולצמוח-משהו מתוך קשיים אישיים, אובדן, זרות ובדידות תהומית.

כבשת אותי
בהתעקשותם לשמור על ההוויה והייחודיות של כל אחד מהם גם בחברה וגם ביחסים ביניהם, ובו זמנית ליצור איזושהיא אינטימיות נפשית במקום שלא האמינו שהיא קיימת. לאהוב בדרכם המיוחדת.
אין זו אהבה שמחה. זו אהבה נוּגה אך באופן מפתיע גם אהבה מנחמת.
"למה אנחנו מרוחקים כל כך למרות שאנחנו ביחד?
זאת בדידות נעימה, כמו לשטוף פנים במים קרים". (עמ' 163)

לפני ספרך קראתי ספר שאמור היה לפרוט הרבה יותר על מיתרי ליבי, אך השאיר אותי מאוכזבת מטיפול גרוע בנושא חשוב.

תודה לך בננה שהפעמת אותי, שהחזרת לי את הנאת הקריאה, והזכרת לי מדוע אני כל כך אוהבת לקרוא.

עכשיו מתחשק לי לקרוא שוב את "המטבח" המופלא שלך.

» ביקורות נוספות של כרמלה
» ביקורות נוספות על האגם - רומן