ביקורת ספרותית על האגם - רומן מאת בננה יושימוטו
ספר בסדר

---

ספרות יפנית זה כמו גלידה פסטוק: אפשר להסכים שהיא טובה ונעימה, אבל היא לא לכל אחד. אני שוחרת ספרות יפנית ויש לי קילומטראז' לא רע בנושא. "האגם" של בננה יושימוטו יושב לי על המדף כבר המון זמן, ורק עכשיו הצלחתי לשכנע את עצמי להרים אותו. למה? כי הייתה לי תחושה שאת גלידת הפסטוק הזו אני לא אוהב.
וטעיתי.
אבל גם צדקתי.
צ'יהירו, ציירת קירות למחייתה, חיה בגפה ומהרהרת בזכרונות שהשאיר מותה של אמה, שנפטרה בטרם עת. לתוך חייה הפשוטים נכנסת אהבה יבשה וסוערת במקביל: נקג'ימה, סטודנט גמלוני לגנטיקה. הם שכנים, מתבוננים זה בזה מהחלון, עד שדרכיהם מצטלבות. נקג'ימה סוחב עמו סודות מעיקים ואפלים לתוך החיים המשותפים שהם רוקמים, ואט אט מתחילה לפענח צ'יהירו את החידה שהיא אהבתה לבן-זוגה המשונה.
לפעמים יש לי תחושה שאם קראתי ספר יפני אחד, קראתי את כולם. זה באמת לא נכון, כמובן. כל ספר עומד בפני עצמו, אבל המוטיבים ב"האגם" עומדים בקנה אחד עם כל ספר יפני שקראתי. תמונות נוף מרהיבות ושלוות, כמו שיר הייקו חורפי – צ'ק, יש ועוד איך. אהבה משונה בין שני אנשים שלא יודעים לתקשר כמו שצריך? צ'ק, אף אחד לא כותב את זה יותר טוב מהיפנים. סיפור שנמתח על פני הרבה עמודים, ופשטותו היא המגלגלת אותו קדימה בסבלנות ודקדקנות... כמעט צ'ק.
נהניתי מהחוויה המשותפת שלי עם צ'יהירו, מהמסע העדין, הסבלני אל לבו של נקג'ימה, דרך הקוצים המכאיבים של זכרונות מאמה. יושימוטו ממזגת היטב את משקל זכרונותיה של צ'יהירו מהעבר לתוך ההווה המבלבל שלה. אך עם זאת אני מסתייגת מלהגיד שזה ספר חכם מאוד או קולח מאוד. הקצב האיטי עד כדי זחילה הופך את הקריאה למקוטעת. אותו מסע הופך סדרה של מסעות קטנים שהדבר היחידי שאמור לחבר אותם הוא השילוב בין הזכרונות, לבין ההווה עם נקג'ימה. אבל הדבק הזה לא חזק מספיק. האנמיות של נקג'ימה כדמות שהופכת אותו ל"שונה" ולפיכך למהפנט בעיניה של צ'יהירו, מייצר עבור הקורא חוויה מייגעת של לנסות להבין למה שתי הדמויות האלה ביחד מלבד ההכרח הספרותי של המחברת. הסיפור לא מצליח להפוך את האהבה שלהם לאמתית וממגנטת. אמנם צ'יהירו מספרת כל הזמן על אהבתה לנקג'ימה – אך התיאורים מרגישים כפויים וכמעט תלושים. אני חושבת שלולא סיפור האהבה המזוייף היה זה יכול להיות ספר נהדר: על חיבור, סודות, חברות והשבילים הבלתי צפויים שהחיים סוללים בפנינו. אבל במקום זה קיבלתי עוד ספר יפני על עוד אהבה מוזרה, שלא עושה את עבודתו. כל העדינות הייתה לשווא אם בסוף הספר משכתי את כתפיי ואמרתי "לא הבנתי את ההייקו". מזל שהספר קצר יחסית.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על האגם - רומן