ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 באפריל, 2022
ע"י Rasta
ע"י Rasta
דבר אחד בטוח, יושימוטו יודעת לכתוב. היא גם יודעת לבחור את המילים הנכונות ולפרקים אפילו לרגש. לסיפור יש פוטנציאל, אבל...
תאמינו לי כשאני אומר שקל מאוד לפתוח אצלי את הברזים, אני לא עוטה שריון, קל מאוד לחדור אותי, אני מתרגש בקלות מדי. את זה קיבלתי מאמא שלי, ואמא היא נושא רגיש אצלי. אז כשצ'יהירו סיפרה על התקופה האחרונה עם אמא שלה כשהיא מתרוצצת בבית החולים ומסייעת אותה ותומכת בה לפני שנפטרה הברזים נפתחו, אבל תהיו בטוחים שזו לא עבודה קשה במיוחד לגרום לי לדמוע ב8 בבוקר באוטובוס בדרך לעבודה.
יש בעיה עם רגישות יתר היא מתעתעת, בעיקר בספרים וסרטים, ולכן נשאלת השאלה אם יש כאן באמת משהו או שזה פשוט אני וחוסר האיזון הרגשי שלי. תוסיפו לזה את הכתיבה היפה של יושימוטו ובהחלט אפשר לחשוב שיש כאן משהו.
הדבר שהכי הפריע לי בספר הן הדמויות. ככל שהתקדמתי עם עלילת הסיפור הבנתי שאותם ברזים, שנפתחו אז בבוקר יום שישי, נפתחו רק בגלל שאני רגיש באופן מגוחך למדי, כמעט ילדותי אפילו. סיפורו הטרגי, לכאורה, של נק'גימה לא נגע בי, לא התעוררה בי ולו טיפה אחת של אמפתיה כלפיו, הלב שלי לא יצא אליו. גם סיפור האהבה של השניים חלף על פני והרגיש די סתמי ולא מיוחד. הרגיש כאילו הכתיבה שלה לא עלתה בקנה אחד עם הדמויות שכתבה, הכתיבה זרמה בנתיב אחד לצד הדמויות שזרמו בנתיב אחר לגמרי והחיבור לא קרה, הן לא נפגשו, לא היה קשר בין הכתיבה היפה לדמויות, לא בטוח אם זה בכלל הגיוני מה שכתבתי כאן.
דבר נוסף שהפריע לי, ואולי זו אשמתו של מורקמי, זה שהבטיחו לי סיפור "אפוף מסתורין" ושום מסתורין לא היה. לא הרגשתי את הממד האחר הזה שקיים למשל בספריו של מורקמי. לא היה המשחק הסוריאליסטי שבין המציאות למה שמעליה, למעבר. המעברים האלה שבין העולם הגשמי אל העולם האחר פשוט לא עברו, אם בכלל היו, אני לא הרגשתי בהם.
בננה, אני מצטער אבל זה לא עבד בינינו.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני מאוד אהבתי את הספר הזה - הוא כמו ציור יפני עדין
|
|
|
מושמוש
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
הנמכרים
ממוסחרים בדרך כלל. זה לא מקרה. בעידן לפני המדיום החזותי היתה סמכות ששמרה, ככה זה יצא, על איכות הספרים, בהוצאות, בביקורות, צורת החיים היתה היררכית. כיום - קו מאוזן, אין סמכות. למה מי יגיד לי מה טוב?
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מורקמי, לא מורוקמי. הוא יודע לכתוב והוא לבטח לא ממוסחר. נמכר כן ובצדק.
|
|
|
מושמוש
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מעניין.. מורוקמי יודע לכתוב
אבל הוא ממוסחר. דואג מה יגידו הקוראים במערב ייתכן שזה יותר מזה, תחושת נחיתות יפנית? לא התרשמתי מיער נורווגי ומעוד ספר שלו שקראתי.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יער נורווגי נפלא, מתכנן לקרוא פעם נוספת.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
סקירה מעניינת, ראסטה
אני ממוקמים עצמו לא ממש מתפעל. חוץ מיער נורווגי בינתיים.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
שמח שאהבת כרמלה, אנסה אחד אחר שלה בהזדמנות.
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
כן אימהות גורמות לנו לסחיטה רגשית ולא רק.
לעומת סזיפוס יש לנו עוד כמה שנים לגלגל את האבן. ותמונה מקסימה כבר אמרתי? |
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אוי, אני כל כך אהבתי אותו.
בניגוד אליך אני זוכרת שהסקירה שלי פשוט קלחה מתוכי בפרץ מיד עם סיום הקריאה. קראת את "המטבח" שלה? אל תוותר עליו. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אותי ביאס..
סקאוט, אולי זה רק אני, קראתי ביקורות טובות על הספר. |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אוהב שאת כאן איתנו, חני, תודה.
רק שהפעם זה לא הספר שריגש, ולרגע אחד קצר ובאופן כמעט מניפולטיבי סחטו אותי רגשית. |
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
כתבת יפה. נשמע ספר מבאס...
מצד שני, מה ציפית מסופרת ששמה הוא בננה? (-: |
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אני יכל להבין למה פרפר, אבל הרבה חסר כאן. בי הוא לא השאיר חותם.
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אין ולא יהיה כמו מורקמי, לא ברורה לי ההשוואה המיותרת הזאת בכריכה האחורית.
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אוהבת שאנשים שמכניסים אותנו לתוך השריון שלהם
כי החיים עצמם מרגשים. ולהתרגש מספר זה הכי♤ |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יש סקירות שקשה לכתוב בשל שפע הרעיונות שעולים בך, ואילו אחרות קשה לכתוב בגלל שאין מה להגיד על הספר.
זאת נראית כשייכת לסוג השני, למרות שיש דיעות על הספר לכאן ולכאן. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
תשמע, מורקמי זה פטיש חמישה קילו, יש האומרים אפילו חמש קילו, והיא, בקושי
מברג שענים ליליפוטי.
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
