ביקורת ספרותית על האגם - רומן מאת בננה יושימוטו
ספר טוב

---

ספר עצוב. כל כך עצוב, אך יחד עם זאת קסום, מהפנט ומוזר בדרכו היפנית הייחודית.

"האגם" עוסק במערכת יחסים מהוססת ומיוחדת בין שני צעירים יפנים בודדים ומנותקים, החיים הרחק ממשפחותיהם, או ממה שנותר מהן, ומנסים ליצור קשר אנושי בעולם מנוכר. צ'יהירו, המספרת, איבדה לא מזמן את אימה האהובה. כבת לא חוקית, היא ממהרת לעזוב את העיירה בה גדלה ולנסות את מזלה כסטודנטית לאמנות וכציירת של ציורי קיר בעיר הגדולה, טוקיו. באופן מקרי, היא נתקלת בנקג'ימה, שחלון חדרו נפתח אל מול חלונה. חילופי המבטים משני צידי הרחוב מתפתחים לחילופי מילים, למפגשים ולקשר כן, חשוף ומיוחד במינו. נקג'ימה, סטודנט צעיר לגנטיקה, שנרדם בלילות כשהוא חובק רשת צלייה ישנה, נושא גם הוא מטענים לא פשוטים מן העבר, עבר הנחשף באופן איטי וכואב.

בננה יושימוטו משרטטת בכתיבתה הפשוטה אך הרוויית ניואנסים את מסען המורכב של שתי נשמות בודדות ושבירות אל קשר, חום ואהבה. אמנם העלילה בספר פשוטה מאוד, אך היופי בכתיבה הוא בתיאור הדמויות, המראות וההתנסויות שהן חוות. זהו אמנם ספר קצר אך הוא אינו מתאים לכל אחד. הוא דורש וויתור מסויים על עלילה ברורה ומובחנת ויכולת להיסחף לעולם מעט הזוי וחלומי, קסום אך יחד עם זאת מלאנכולי. עולם של אהבה ואובדן. עולם שאינו אומר את המובן מאליו.

קריאת סתיו במיטבה.

» ביקורות נוספות של שין שין
» ביקורות נוספות על האגם - רומן