ביקורת ספרותית על גינת בר מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 באפריל, 2017
ע"י חמדת


הספר החדש של שלו הוא יוצא דופן משאר ספריו. מי שמצפה לעלילה כמו בספרים הקודמים שעפ"י דבריו של הסופר ניסה לתאר רגשות אנוש,אהבה ונקמה,כעס וגעגועים,שנאה ,מפח נפש,כמיהה ואבל,סיפוק,תשוקה,יגון ושמחה -את הדברים הללו הקורא לא ימצא בספר החדש של שלו."את גינת בר כתב מאיר שלו על גינת ביתו בעמק יזרעאל באלוני -אבא , בה נטע עצי בר ושיחי בר, שתל וזרע רקפות, כלניות, נרקיסים, חצבים ופרחי בר רבים אחרים, ובה הוא מתרועע עם בעליה האמתיים: ציפורים, קיפודים, פרפרים, חזירי בר ועוד חברים. הטבע של הארץ, המתואר ונוכח בכל הרומנים שכתב, הוא כאן הגיבור הראשי."
"באהבה ובהומור מספר מאיר שלו על הצבעים, הריחות והקולות העולים מגנו, על מחזורי העונות וחליפת הזמן, על מחשבותיו בעת הנביטה, הכמישה, הלבלוב, העישוב. הוא מתאר את איסופם וזריעתם של זרעי הנורית והפרג, את מלחמתו בחולד, את האדמה והאדם. בשולי הדברים הוא מלמד מעט ספרות, היסטוריה ומיתולוגיה, חיזוי גשמים, קטיף של סברס, איך מכינים לימונצ'לו וכובשים זיתים."

"הספר הזה הוא לא ספר הדרכה ולא ספר לימוד, לא של בוטניקה ולא של גינון. אין הוא אלא קובץ של רשימות על גינת בר צנועה אחת ועל הגנן שעובד ושומר אותה, מי שבגיל די מאוחר מצא לו תחביב, ואולי אף אהבה חדשה".

גינת בר" הוא ספר שנכתב באהבה לאדמה פשוטו כמשמעו. בביצועו של החקלאי או האיכר להכניס את הידיים והרגלים ברגבי האדמה ולעשות בה כרצונו. המחבר מטפח גינת בר בביתו באלוני אבא ובספר הוא מתאר את הפכים הקטנים שבעולם העשיר של גינתו. לשלו יש, כידוע, ידע נרחב בתנ"ך, בהיסטוריה, ובתולדות עם ישראל וארץ ישראל, ולכל אלה יש ביטויים בספר.וגם הומור בריא מאוד. אין כאן סיפורים כרונולוגיים, או מעשיות המתנהלות ברצף סיפורי. מדובר יותר באוסף של התבוננויות, כששלו נותן את לבו לפרטים קטנים, קשוב לרחשי הטבע. הוא מספר על פעולות פשוטות של טיפול בגינה, מצרף כמה מתכונים, שר שיר הלל למריצה, מתייחס לחילופי העונות, מעניק תשומת לב לבעלי חיים, מחזיר הבר ,לחולד ועד הנמלה, שר עם הציפורים, כורך את סיפורה של הגינה עם אזכורים ספרותיים, מיתולוגיים והיסטוריים.

למי שאינו שייך לזן האנושי של הבונטיקאים המקצועיים או הגננים בנשימתם לא יבואו על סיפוקם בספר הזה של שלו. מסיבה פשוטה אחת :הוא מציין לאורך הספר שמות מיני צמחים ,שיחים, עצי, פקעות,שבשבילי זה היה לקרוא סינית

אבל אני מבינה ומרגישה את אהבתו לגינת הבר האישית והקטנה שלו שהוא מטפח באהבה גדולה מהסיבה הפשוטה שגם אצלי בבית קיימת גינה לא ענקית אבל יפה ופורחת כמעט כל עונות השנה כל אחד ואחת מזני הצמחים שם. החל משיחי שושנים מכל הצבעים ושיחי שושן קטנים, ושיחי מרווה ורוזמרין שבשעת הצורך לבישול ,פשוט הולכת וקוטפת את הגבעולים בכמות המספקת ,שוטפת אותם טוב טוב ואם צריך לקצץ אז מקצצים ומוכנסים ישר לבישול. ופעם בעונה מציצים להם זר נרקיסים,חצב בודד אחד, איריס ירוחם אחת ,לצידם בגאווה נישא עץ לימון שברוב השנה מעניק לנו לימונים בגודל של תפוזינה או אשכולית ,ריחו כל כך עמוק ולימוני שקשה להעביר אותו בכתב ומאחד שכזה אחד מספיק היה להכנת קנקנן לימונדה שלם בתוספת קטיפת צרור נענע מהגן, ועץ הרימונים וכמובן הדשא האמיתי שכיף להריח אותו לאחר גזימתו. והיו שני עצי ברוש מצויים ענקיים שענפיהם בחורף הפחידו שלא יקרסו על גג בתינו או זה של השכן,לאחר דין ודברים ביני לבין בין זוגי הוא הביא אנשים מקצועיים שחתכו את הצמרות ,ואני ברחתי מהבית. למחרת הייתה אחת הסופות החזקות בתולדות דימונה ,שכתבי במיטתי וחשבתי מה היה קורה -אילו?! ושיח ההדס שפרח במלוא עוזו בסוכות והטריף את חושינו בבית.
שלא יהא לכם ספק לרגע -מי שמטפח את הגינה כבר 30 שנים הוא הגנן בן הבית שלנו,שמפתח הבית בידו, הולך ובא כרצונו גם אם אנחנו איננו בבית או שכן. ושכחתי לציין ששנים רבות היה לנו צב בגינה בשם צבי שהיה אצלנו 30 שנים לערך,שבכל הימים החמים היה מתייצב מול שתי דלתות המרפסת ומחכה למנת החסה הגדולה שתינתן לו,מלפפונים הוא לא אהב והיה משאירם וצוחק עלי וחוזר למקום מסתרו בגינה. יום אחד הבאנו לו צב שחשבנו שהיא נקבה ,אמרנו -לא טוב היות הצב לבדו ,והסתבר שלא הצב השני היה זכר.,צבי בלי רחמים שלא אהב יחסים הומוסקסואלים ,פשוט היה עולה עליו ומכה אותו ללא רחמים ,בסוף הפרדנו כוחות.בימות החורף לא היינו רואים אותו כלל וכלל בגינה עד שמסרנו אותו לספארי של רמת גן.
מכאן אני יכולה לחוש הזדהות עם שלו ביחס הרגשי שלו לגינתו.

דבר נוסף שאהבתי בספר הוא חוש ההומור החד של שלו:

כך אהבתי את תיאורו במלחמתו של החולד :"לפני כמה שנים התנהל אצלי חולד מיזנתרופי שכזה ,ואני זוכר את היטב את היום שראיתי אותו מבצע את זממו בגינתי, החולד אכל הכל מתורמוס,נוריות,סיייפני -התבואה ,רקפות,חצבים. בדרך כלל אני איש שוחר שלום ושונא מלחמה ,אבל אינני פציפיסט ואינני מאמין בתורת הלחי השניה ,יש מיקרים שבהם להשיב במלחמה ואפילו ליזום אותה ....כל השיטות העממיות החקלאויות לא עזרו למחבר להיפתר מהחולד שבנה בגינתו מנהרה /מחילה לתפארת האדריכליות הערמומית של החולד .בא יום אחד חבר חקלאי והציע פשוט לחבר צינור ג'ק מתנפח למפלט של מכונית,תוחבים את קצהו האחר לתוך המנהרה של החולד ,ומתניעים את המנוע."נשמע נורא "אמרתי לחברי ,"אל תדאג" הוא אמר "הם לא מתים מזה .ברגע שהם מריחים את האגזוז הם בורחים החוצה. ובעוד עשרים דקות באלפיים וארבע מאות סל"ד כדי שהסירחון לא יישאר בכל המנהרות וזהו -בעיית החולדים תיפתר באופן סופי. " כך הבטיח וציין שכבר עשה זאת בגינתו והצליח. האמת?זה נשמע משכנע ואף מפתה ,אבל למרות הפיתוי החלטתי "שיש דברים שיהודים לא צריכים לעשות " סופם של כל שיטות הקרב גרמו להפסקת אש בין החולד למחבר ,זה האחרון העביר את כל פקעותיו שבגינה לאדניות ולעציצים ומאז המחבר והחולד לא נלחמים אלא מנהלים סכסוך.

-"כל אחד מהמושבניקים והקיבוצניקים...לכל אחד מהם יש לו בכיסו כלי עבודה אישי צמוד,כזה שבלעדיו אי-אפשר והוא תמיד אתו. היום זה בדרך כלל אחד מסוג מסוגי הלדרמן,אבל בעלומיי ובילדותי היה זה תמיד הפלייר,לפעמיים מפתח שוודי שברוב חן נקרא "השוודי הקטן"אני נזכר בהלצה שהיו מספרים אז,על שלושה מושבניקים: שהתווכחו מה הוא כלי העבודה הטוב ביותר שצריך להיות צמוד לבעליו.

-אמר האחד:"אני לוקח אתי לכל מקום מפתח שוודי-פותח כל דבר"
-אמר השני:"אני מעדיף מפתח אנגלי -פותח כל דבר"
-אמר השלישי :"אני מעדיף מפתח רוסי".
"מה זה מפתח רוסי?" תמהו שני חבריו.
"פטיש חמש קילו" הוא הסביר,"פותח כל דבר".

ועוד קטע אחד מצחיק ודי :
"לפני שנים ,כשהתחלתי לכתוב את הרומן הראשון שלי -רומן רוסי-,נפגשתי עם כמה מאחרוני החלוצים של העלייה השנייה. כולם כבר עברו את שנתם התשעים,והזקן שבהם היה אז בן תשעים ושש. שמו היה אליעזר סלוצקין,איש עין חרוד איחוד. שנותיו לא הקהו את חוש ההומור שלו וגם על עצמו ועל חבריו ידע ללגלג.
"שמעתי שאתה פוגש את כל הזקנים בעמק" כך קידם אותי את פניי בביקורי הראשון בחדרו."לשם מה? הרי אין להם מושג על מה הם מדברים".
"איך אתה מדבר" סלוצקין? אמרתי לו הרי אתה הזקן מכולם".
"זה נכון ",הוא אמר ,אבל הם היו טיפשים כבר בגיל עשרים".
אליעזר סלוצקין היה איש טכני ."הייתי האינסטלטור של עין חרוד,"הוא אמר לי ,"וקינאתי בנסיכים של הפלחה כשחזרו מהשדות".אבל ציין שכאשר הוקם הקיבוץ,הוא היה האיש שתכנן והתקין את כל הצנרת שבו.
"ומה אתה עושה היום?שאלתי .
"היום אני עובד בחדר מלאכה,מתקן ברזים ושסתומים"הוסיף כמתנצל,אבל רק כמה שעות ביום,חצי משרה"
"ואיך מתייחסים אליך?"
"מתייחסים אלי יפה מאוד"הוא השיב ,לבש ארשת תמימה והוסיף,"אבל זה לא מפני שהם אוהבים אותי כל-כך ",ופרץ בצחוק "הם לא יכולים לחפור בשום מקום בלי לשאול אותי,זה מפני שאני לא נותן להם את המפה של הצנרת התת-קרקעית"ופרץ בצחוק"הם לא יכולים לחפור בשום מקום בלי לשאול אותי מה מותר ומה אסור איפה להכניס את כף של המחפרון"

הנאה נוספת שלי מהספר באה מהשפה הכל -כך רהוטה,כשקראתי הרגשתי שאני קוראת גבישי- זהב בפי ובמוחי.

לספר מצורפים איורים ורישומים מאת רפאלה שיר. שהנם חלק בלתי נפרד מהטקסט.

ושוב אני מציינת כי הספר הזה שונה משאר ספריו של שלו ויש הרבה שהתאכזבו וזכותם.

אבל מי שבאה לקלל את ספרו הזה של שלו הינה "סרעת"{כול הזכויות שמורות לסילבי קשת} התרבות של "גועליצית"{כנ"ל סילבי קשת } הממשלה סיבוני -רקב מירי שיצאה בשצף קצף על ספרו האחרון של שלו ובכלל ,בטענה שהוא לא מזכיר או מכניס דמויות מזרחיות בספריו,הוא "מהאליטה האשכנזית".היא מכנה אותם והם ב"פרפור גסיסה", כזה נשמע לאחרונה מכיוונו של הסופר מאיר שלו, שעורר את חמתה של השרה. בראיון שהעניק לפני כשלושה שבועות לקובי מידן בתוכנית "חוצה ישראל" התייחס שלו לטענות על כך שבספריו מככבות דמויות אשכנזיות. "לא היה אף מזרחי בקרב מייסדי נהלל", אמר שלו. "אתה רוצה שאני אדחף לשם בכוח כמה מזרחים? לא היו, צר לי. בהתיישבות העובדת הוותיקה, בקיבוצים ובמושבים הראשונים, היה רוב אשכנזי מכריע. בנהלל היה רב תימני, שהגיע בשלב מאוחר יותר ואהבו אותו מאוד, אגב."
"סופר כותב את תבנית נוף מולדתו. אני בן אדם חופשי. אני יוצר חופשי. אני לא אתן שירות ספרותי ולא אתן את העט לשום בן אדם שידרוש לשכור את הכתיבה שלי לצרכים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. ספרות פוליטית וחינוכית משעממת אותי. אי אפשר לנתב את הרוח של האדם היוצר: "אתה עכשיו תכתוב לי סיפור שיש בו יותר ספרדים'".

"מאיר שלו, החצוף הזה", מסננת רקב בראיון. "המזרחים לא היו חלק מנוף ילדותו? על מה הוא מדבר? הוא חי בעמק יזרעאל. מה עם עפולה, מגדל העמק, בית שאן? עולי שנות החמישים לא היו חלק מההוויי שהוא חי בו? באמת? הרי תושבי מגדל העמק שמרו לו על נהלל. הוא פשוט לא רצה לראות אותם. לכן הם לא היו חלק מהסיפור שלו".
אבל הבעיה של "סרעת התרבות" שהיא לא פתחה ספר היסטוריה מימיה,כי היה מאוד מצחיק לקרוא את הטוקבקיסטים שעדכנו בתגובותיהם שחלוצי נהלל יסדו את מושבת העובדים בי11 בספטמבר 1921 ומבני האבן שבה הוקמו לראשונה בשנת 1933 ומגדל העמק נוסדה ב -1953.

"סרעת התרבות "רצתה לקלל" ובמקומה יצאה לה "הברכה".הספר נמצא כבר מעל חודש אם לא יותר בראש רשימת רבי המכר בכל רשתות הספרים. ולו רק בגלל הבורות שלה והניסיונות לפלג את העם למזרחים ולאשכנזים ,וכל זאת כדי לקבל יותר קולות בפריימריז של הליכוד.


אני אישית בספק שהספר הזה היה הופך לרב מכר אילולא דבריה והשערורייה בכוס מים רתוחים עם הנענע או המרווה של כבודה "סרעת התרבות".

אז מדוע הענקתי לו 5 כוכבים "?בגלל השפה הרהוטה הגבישית כל -כך,,החוש הומור ותיאורי אהבת האיכר של שלו הסופר לארץ-ולאדמתה .
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 5 חודשים)
תהיתי באמת אם זה של בריל קוק או של בוטרו. רק ששכחתי את שמו ואת הזכרת לי. לפני עשרים שנה בערך מוזיאון ישראל עשה תערוכה של הפסלים שלו.
ענקיים ומקסימים.
חמדת (לפני 5 חודשים)
ל-עומר ציוני תודה על המילים הטובות .
מחשבות (לפני 5 חודשים)
ואני חשבתי שהיא צרת התרבות.
עומר ציוני (לפני 5 חודשים)
אהבתי את אהבתך לספר, לנופים, לריחות והצבעים שבו. להומור העדין. הייתי מתמצת את יחסי לאישה ההיא שהזכרת בביקורתך במשפט "אדם ניכר בכיסו, כוסו, כעסו... אבל בעיקר בספרים שהוא אוהב לקרוא" וכל המוסיף גורע...
יופי של ביקורת, חמדת!
חמדת (לפני 5 חודשים)
לרץ - תודה על דבריך ושיתוף זיכרונותיך מילדותך ל-.חני (דולמוש) לתגובתך השניה את ההשמצותי ל-"סרעת" התרבות -סיבוני ,היא מרוויחה זאת ביושר מעצם דבריה בכל יום שני וחמישי בכלי התקשורת., אם היא נכנסת לשלולית מרקיבה שלא תבוא בטענות שמכנים אותה בשם "רקב".
ל-yaelhar יקירתי מה לעשות וזאת תוצאות דיבוריה ומעשיה של "סרעת/רקב" התרבות הבורה שלנו ?!.ל-מסמר עקרב -תודה על דבריך. ל-אפרתי - אני מודה לך על המחמאות ממך. הציור הינו של צייר ופסל קולומביאני נאו-פיגורטיבי, בשם פרננדו בוטרו .ואני אוהבת מאוד את יצירותיו. ל-זה שאין לנקוב בשמו מסכימה עימך עין בעין. ל-בת-יה חן חן לך על מילותיך אודות הביקורת מהצד החקלאי .באשר למירי רגב זוהי בחירה שלי לערב אותה אותה בביקורת כי היא מעלה לי את הסעיף הנפשי האינטלקטואלי בכל שבוע מחדש עם בורותה ודברי הבלע והסכסכנות שלה .
ובמחשבה שניה בהקשר לספר שכולו אהבה לטבע כנויה בשם
"סרעת " מתאימה לה כמו כפפה ליד כי היא כל כולה סערה ,רוח וגשם -אין. ובסה"כ לכל המגיבים הנהדרים פה בין אם מסכמים עימי או שלא -אני מעתירה עליכם/ן חופן של דברים טובים. תודה תודה לכולם/ן .
בת-יה (לפני 5 חודשים)
חמדת, תודה. כמי שלמדה חקלאות וגם עסקה בה קצת כיף לקרוא את מה שכתבת. בנוסף, אהבתי את התובנות שלך על מירי רגב, רק שאני בחרתי, בשביל השלווה הנפשית שלי, שלא להתעסק עם השטויות שלה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
לא סובל את מירי רגב. עושה עיניין פוליטי ועדתי מכל דבר.
(לפני 5 חודשים)

אפרתי (לפני 5 חודשים)
מצטרפת לכל המחמאות! האם ציור הפרופיל שלך הוא ציור של בריל קוק?
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
ביקורת מקסימה. בדיוק סיימתי את הספר לפני כמה ימים ואני מזדהה עם כל מילה.
בנוגע לביקורת על דבריה של שרת התרבות, מיד נזכרתי במשפט מקסים שיעל כתבה בביקורת האחרונה שלה: "אני יוצאת מנקודת הנחה שהדמיון בין האנשים - שאיפותיהם, ריגשותיהם ומה שמניע אותם - גדול מהשוני בדרכי הביטוי שלהם".
yaelhar (לפני 5 חודשים)
ביקורת יפה ומעוררת מחשבה.
למרות שגינון רחוק ממני (אני מגננת באדנית...) וצמחי בר לא מוכרים לי - חוץ מאלה הנשתלים מסביב לכיכרות (-: הצלחת לשקף לי את התלהבותך מהספר ומהכתיבה.

ולגבי מה שכתבת לחני - אני בדעה שהזכרת רגב ומריעיה בביקורת היפה הזו מלכלכת את הביקורת.
חני (דולמוש) (לפני 5 חודשים)
וואו חמדת כמה כתבת.....תודה על ההסברים האמת שאנחנו קצת מכירות
וביחד נמצאות באתר כמה שנים טובות
אז חלק מהאינפורמציה על הגאווה המשפחתית
הנפלאה כבר ידעתי.וגם אצלי בצופים,בבית ספר
יסודי ובתיכון הבנות באו בשאלה
מאיזה עדה אנחנו ואיזה מאכל נביא....
אנחנו אמרתי מטפחים את הישראליות שבנו
אך קחו טלפון ותתקשרו לסבתות למתכונים
וזה מה שעשו בשמחה.
נזכרתי שכילדה קטנה אבא טיפח גינה
והיו בה תבלינים וגם שיח שושנים וורדים.
הוא היה ממלא בדלי מים והייתי עוברת אתו
צמח צמח ובאהבה היינו משקים ביחד .
אכן הרבה אהבה.
מסכימה עם הכל רק חרו לי ההשמצות.
גידוף באתרים וירטואלים
של אישים כאלה או אחרים הם חוסר כבוד
מבחינתי ולא משנה כמה אני מתעבת אותם.
ותודה על הדיון המפרה.


רץ (לפני 5 חודשים)
אהבתי את הסקירה שלך והתרגשתי מכמה סיבות : אני גדלתי בקרית טבעון, מעל העמקים, בבית דל עם גינה שהייתה מקור האושר וטעם חיי הורי.

לאבי היה חבר, אחד מהגננים המקצועיים הראשונים, שהיה אחראי על הגן הבוטני באורנים.

בטבעון הייתה מראשית הישוב, תפיסה של שילוב הטבע הפראי, עם הצמחים המבויתים, מתוך רצון ליצר הרמוניה.

למדתי בכדורי נוי, אפילו אהבתי את המקצוע הזה, אך אני מרגיש לגביו נטישה.

וכך אני יכול להמשיך עוד להרבה סיבות.

רגע של געגוע גרמה לי הביקורת שלך.

ואיזה יופי לך, שיש לך גינה.
רץ (לפני 5 חודשים)
אהבתי את הסקירה שלך והתרגשתי
חמדת (לפני 5 חודשים)
להאופה בתלתלים -כשז'נדרם פוליטי כמו שרת התרבות שלנו נכנסת לשדה שלא שלה,זה מה שהיא מקבלת.,תודה לך על המחמאה .
האופה בתלתלים (לפני 5 חודשים)
ביקורת יפה, הפריעה לי הפוליטיקה בסוף אבל אולי זו אלרגיה אישית לפריחה
רחלי (live) (לפני 5 חודשים)
את הביקורת על הספר עדיין לא קראתי, קראתי קודם את תגובתך, מלבד לומר לך שאפו אין לי מילים להוסיף.
חמדת (לפני 5 חודשים)
חני (דולמוש) יקירה שלי .ראשית תודה רבה על מחמאותייך לגבי הביקורת .נו...זה מנפח את האגו המזרחי שלי . באשר לתגובתך לגבי מה שכתבתי על מירי רגב ,אז אומר לך כך:
- אמי נולדה בירושלים והתגוררנו בדרום ת"א ,אמי לא ידעה קרוא וכתוב משום שהוריה "הגאונים" החליטו שילדה בת 5 תצא לעבוד.
- אני גרה בדימונה משנת 82 -האם אני "עזיזיה / מסעודה " לפי המדרג של רגב או שאני "האליטה "של דימונה ?!.הקמתי משפחה בדימונה ששתי בנותיי התחנכו במוסדות החינוך שלה מהגן עד וכולל התיכון ועשו שנת שירות. אז מה הן עפ"י ההגדרה של רגב "דור שלישי של "עזיזות/מסעודות קטנות"?! אני מזרחית ב"עדתי" למרות שנולדתי בת"א ונשואה לרומני,אז מה אני?"עזיזה"?או "מסעודה " ,או מהצד הרומני האשכנזי- "מינה /ג'ני ".
-אמי שלא ידעה קרוא וכתוב כל הזמן "דפקה "לנו במוח ששלושת ילדיה יהיו משכילים. מה זה "משכילים" בשנות ה-60 לעובד בסולל בונה ולעקרת בית ?,המשמעות היא שהם עשו הכל אבל הכל כדי שנסיים לגמור ללמוד בתיכון ולא שלחו אותנו לעבוד בגיל 16 כפי שהמצב הכלכלי בבית היה כזה ?אז מה הם הורי :"עזיזה" "מסעודה" ו"מרקו" {לא זה שהלך לחפש את אמו בכל החופש הגדול}....

-יום אחד באה בתי הבכורה שהייתה בכיתה א' או ב' ואמרה לי "אמא מחר צריך להביא לביה"ס מאכל של העדה שלנו" ,שאלתי אותה "מה העדה שלנו "?אמרה -"לא יודעת". אז עניתי לה "שאנחנו ישראלים." מאחר והילדה התעקשה להביא לגן את מה שביקשו קניתי לה מנת פלאפל,אני לא רוצה לתאר לך את תגובתה הזועמת עלי:"את תמיד צריכה להיות היוצאת דופן,פעם אחת תהיי כמו כולם." 30 שנה אני גרה בעיירת פיתוח שאין מקום היום למצוא חניה לג'יפים שמסתובבים ברחובותינו או לכל רכב שני שהינו משנתון של אתמול. אז נמאס לי מכל הדעות הקדומות של ה"עזיזה ו"מסעודה" מדימונה וכמה שדפקו אותנו. בכוונת מכוון כתבתי את המילים המעליבות עליה ,כי היא בורה ,סכסנית, מפלגת שאת החברה הישראלית וכל זאת כדי לזכות ביותר קולות בפריימרייס בליכוד,99% מתושבי דימונה מצביעים ליכוד או לדתיים/חרדים. שיבושם להם. וכשמראים כתבות על דימונה,מה מראים?את הבתים משנות החמישים שקירותיהם מקולפים וכי בת"א אין בניינים שכאלו ?!.
- סופר /משורר כותב תמיד בצורה כזאת או אחרת על נוף ילדותו. שלו נהללי ,אז מה היא רוצה להכניס בכוח דמויות מזרחיות בספריו למרות שישנן כאלו והן נהדרות. ועל מה כותב אלי עמיר?על ילדותו בעירק והמעברות בארץ כי זה היה נוף ילדותו וגידולו. ועל מה כותב סמי מיכאל?על עירק ,על עברו הקומוניסטי עם עלייתו לארץ,ויש ספר חצי ביוגרפי "מים נושקים למים" -שהוא כתב על עבודתו כהידרולוג במסגרת מוביל המים הארצי,ומה כתב יעקוב שבתאי ? אם לא על רחובות ילדותו בת"א ? אז כל הטיעון של שרת התרבות "לא מחזיק מים".
- נחזור בנותי שגדלו וחונכו בדימונה בתור "עזיזות /מסעודות קטנות" ,היום הבכורה פסיכולוגית למשפחות של ילדים לצרכים מיוחדים / משפחות זוגיות שמסוכסכות עם עצמן בתא המשפחתי שלהם {תואר השני},והקטנה עובדת/לומדת במכון וייצמן בחקר הסרטן על מחלות אוטואימוניות,ודוהרת לדוקטורט , אז מה הן בזהותן ישראליות ?דימונאיות "עזיזות"מסעודות" דור שלישי ?!.
- מה שאותי הכי מעצבן בדבריה של שרת התרבות הוא שהיא בורה וחסרת ידע מינימלי של ההיסטוריה בעברה של המדינה?! לפחות אם את אומרת משהו תבדקי שהנושא נכון עובדתית: ראי דוגמא יסוד נהלל ויסוד מגדל העמק. אני הקטנה כאשר איני בטוחה שהגיית מילה נכונה או עובדה היסטורית הולכת לויקיפדיה.
- עכשיו כל עליה שהגיעה לארץ "אכלה"אותה" מצד אלו שהיו לפניהם. אנשי העליה השניה שבנו את המושבים והקיבוצים "אכלו חצץ ממשגיחים של רוטשילד בארץ שהתייחסו אליהם כמו עבדים ,וכי רוב האנשים מהעליה הזאת מתו ממחלות ,התאבדו, ירדו מהארץ?! אבל למה ללכת לראשית המדינה. העליה האתיופית ב"חסות "ממשלות הליכוד ,האם הם מקבלים יחס ותנאים טובים יותר מ"עזיזות" ו"המסעודות" המרוקאיות של שנות החמישים?!-כולנו יודעים את התשובה.
אם מירי רגב רוצה לעשות שינוי בתודעת החברה הישראלית אז קודם כל היא לא מכירה את החיים בעיירות הפיתוח,תאמיני לי שבדימונה בנו ובונים וילות שלא מביישות את קיסריה או כפר שמריהו, היא רוצה שינוי תודעתי שתכניס כספים ותקציבים לחינוך פלורליסטי,נראה לך שהיא הייתה שותקת על "מלכת האמבטיה "של חנוך לוין? .נכון ,אני מחשיבה את עצמי כאדם פלורליסטי ופתוח לכל התרבויות, אני מכבדת כל עדה ואני רוצה לאמר לך שאין היום
"הגדרת עדות" בדור של ילדינו,הכל מעורבב. אם היא רוצה ש"מסעודה ועזיזה " יכנסו לתודעת הציבור כחלוצים שבנו את המדינה שתקרא קודם את הספר "חבלי בראשית התיישבות מושבית של יוצאי ארצות האסלאם בשנות החמישים של המאה העשרים"-מאת עזריאל קמון ותכניס אותו ללימודי התיכון. אבל האם היא שמעה או קראה את הספר הזה ?אני בטוחה שלא!,העיקר לזרוק כל שני וחמישי ראיונות בעיתונות על "חונטה ה"אשכנזית" כשהיא בעצמה לא יכולה להסביר בראיון מהי ההגדרה של חונטה. היא תביא למתנסים בעיירות הפיתוח את "סלאח שבתי"או התזמורת האנדלוסית עם כל הכבוד שלי אליה ,מדוע היא לא מביאה לדימונה הצגות כמו "המלט" של הקאמרי או "אילוף הסוררת" מבית ליסין , או הצגה "לבד בברלין " של הבימה ,לתרבות יש פנים רבות .מירי רגב היא שרה בורת עם וארץ ויש עוד כמוה בליכוד. אני ראיתי את שלו מדבר על הספר בתוכנית "חוצה ישראל",שהעניק לפני כשלושה שבועות לקובי מידן וזאת הייתה פנינה של ראיון. התוכנית הזאת עוררה את חמתה על שלו ,אם בכלל ראתה אותה ועוד משוויצה שבזכותה האליטה האשכנזית בתרבות ובספרות נמצאת בפרפורי גסיסה.
אני מודה שאיני סובלת אותה ואת האנשים הפוליטיקאים שהיא מייצגת אותם בליכוד שמתגאים בכך שמעולם לא פתחו ספר. הנה קמה בארצנו מהפכת התרבות החדשה שכל כולה חלולה ומקדשת את הריק .ואני צריכה להתבייש בידע שלי,בחכמתי,בלימודי כדי לשייך אותי לאליטה של דימונה ?! או "להתחפש ל"עזיזה/ומסעודה "? .בדרך שהיא מתנהלת כיום היא לא תשיג דבר וחצי דבר. איני מצערת על מה שכתבתי לגביה בביקורת הזאת כי מביישת את עצמה,את "עדתה המרוקאית" ועושה רק נזק ומפלגת את העם.
לי יניני (לפני 5 חודשים)
נהנתי לקרוא את שכתבת. לצערי מחוסר זמן עוד לא הגעתי אליו. הספר ממתין לי
חני (דולמוש) (לפני 5 חודשים)
חמדת את תמיד רהוטה בדיבורך ולא משנה היכן תכתבי!!
ושלו הוא אכן סופר שכותב מאהבה ובאהבה
על נופי ילדותו.כמעט כל ספר שלו שפגשתי
יש מפגש אמוציות רציני בין האדמה ויבוליה
לאהבתו לארץ הזו ולצומח בה.כתבת נפלא
על הקיבוץ של פעם ,השפה של שליו והאווירה.
היה רק פרט קטן שצרם לי בסקירה.
ההשמצות על רגב וכינויים לא ראויים ממך,קצת הופתעתי למען האמת.
נראה לי לא מכבד ולא משנה כמה היא עולה על העצבים של כולנו ומתריסה.
קראתי כתבה עליה שבוע שעבר
והאמת היא שהבנתי סוף סוף על מה
היא מתלהמת ומה בסך הכל המסר שלה.
היא מבקשת שינוי תודעה,היא מבקשת
שגם עזיזה או מסעודה מעיירת פיתוח
תיחשב כאחת שהקימה את המדינה.
שינוי תודעה בכך שגם החברה מהמעברות
יכנסו בטייטל החלוצים שבנו את המדינה.
מודה שגם אני בתודעה לא הסתכלתי
מההיבט הזה שלה על כל העליות בצורה
שוויונית...זה בסדר לא לראות עין בעין.
רואה בך אדם נאור ולכן הופתעתי מההשמצות.
דן סתיו (לפני 5 חודשים)
חמדת ביקורת יפה מאד כתבת על הספר הזה של מאיר שלו. הוא נשמע מעניין מאד. אהבתי גם את התיאורים המלבבים שלך אודות הגינה המקסימה שלח והצב צבי - אלה כתובים באהבה רבה. יישר כח.
חמדת (לפני 5 חודשים)
מחשבות -אני מעניקה לך רטרו אקטיבית שהביקורת שלך תהא מופלאה יותר .וכי למה ?כי אתה איש בעיני מיוחד במינו ותודה לך על תגובתך.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
סקירה מרהיבה. בדיוק אני כותב סקירה על בביתו במדבר. עשירית מזה היא לא תהיה. שאפו.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ