ביקורת ספרותית על הבת האפלה - הספריה החדשה # מאת אלנה פרנטה
בזבוז של זמן

---

לעניות דעתי,הספר הזה נכתב כטיוטה של גרסת סיפור. כתוב כרומן למשרתות במסווה שפה אינטליגנטית. קריאת הספר נפסקה באמצע מאכזבה.


אחרי קריאת "הרומאנים הנפוליטניים",הגעתי למסקנה שמשהו או מישהו שכותב את הספרים הללו אינו אותו אחד/ת. אני מכירה את כל התאוריות לגבי זהות המחבר/ת ,אבל בעיקרון זה לא מעניין אותי.

ברור לי שיש פה שיתוף כתיבה של יותר מהמחברת עצמה,ב"הרומאנים הנפוליטניים", יכול להיות שזאת שכתבה את שלושת הספרים הקודמים אכן כתבה ב"הרומאנים הנפוליטניים",את השלד" -הסיפורי העלילתי עצמו,אבל !!!כל מה המרכיבים שמסביב :הדמויות. האווירה,המנהגים,השפה,מערכות היחסים המפותלת בין שתי הגיבורות ,
ומבסיסן מתוארות עוד ועוד מערכות יחסים מקבילות בשכונה זאת לא הייתה היא או או הוא- הסופרת שכתבה את "ימי הנטישה ", "אהבה טורדנית" ,"והבת האפלה" .

אבל אותי זה לא מעניין מי כתב ומהי זהות הכותב. מי שכתב את ה"הרומאנים הנפוליטניים" מגיע פרס נובל לספרות כי הוא מסוג ספרי אלמוות האנושיים.

בסיכום אם השם אלנה פרנטה צץ לכם בראש כציזר לקריאה,אני ממליצה ישר לעבור ולקרוא את "הרומאנים הנפוליטניים," ושם להישאר מחוסרי נשימה ואיבוד ללכת,בדיוק כמו שהיינו קוראים ספרים בשנות העשרה שלנו ,ה-20, שעיצבו את עולמינו הספרותי ובכלל.

על ה"הרומאנים הנפוליטניים",אני צריכה את הזמן שלי כדי לכתוב את מה שספרים אלו עשו לנשמתי.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על הבת האפלה - הספריה החדשה #