ביקורת ספרותית על גינת בר - רישומים וציורים מאת רפאלה שיר מאת מאיר שלו
ספר מעולה

---

הראית? איזה יופי!!!
ספר נפלא, מומלץ לכל אוהבי הטבע והשפה העברית.
בשפה שאין דומה לה, באופן ידעני ופיוטי מתאר שלו את גינת הבר, אשר בביתו, על כל יצוריה וצמחיה.
אחרי קריאת הספר אני כבר לעולם לא אביט באותו האופן על כל חרצית על כל רקפת, הנובלת או נקטפת.
הסיפורים והתובנות מסופרים בכשרון גדול ועם הומור נפלא,
והנה לקט קטן מהסיפורים המשעשעים:

באחד הסיפורים הוא מספר על כך שהגינה שלו מושכת לעיתים גם חיות בר, ובהם גם חזירי בר,
ואז מתאר פעם אחת, שהוא נאלץ לטפס ולעמוד על שולחן ההנבטות שלו,
"כי שמעתי פתאום את נחרות הזעם של נקבה, שבאה עם גוריה, וכבר התכוננה להסתער.
כמה דקות עמדנו זה מול זה, אני על השולחן והיא על הקרקע, קיללנו, נחרנו, דברנו דופי, ועשינו זה לעומת זה תנועות חזיריות.
בסופו של דבר הבינה החזירה, שאני דוגמה רעה לילדיה, קראה להם, והסתלקה."


"יום אחד מצאתי אלמנה שחורה בגינה שלי. הנחתי אותה בצנצנת, לקחתי אותה הביתה, והלבטים התחילו: האם להשאיר אותה אצלי או להעביר אותה למישהו אחר?"
ואם למישהו אחר, האם לספר לקורבן המיועד על המתנה שקיבל? או להשאיר אותה אצלו, ולהתעניין בתוצאות בעזרת מודעות האבל שמתפרסמות בעיתון.
והכי חשוב: למי להעביר אותה? ומדוע? האם בגלל חשבון אישי או על מנת לשרת את הציבור כולו?"


"הזרע של הצמח אינו הזרע מן החי, הוא אינו תא המין הזכרי, אלא הגוף, שמכיל את העובר ואת מלאי המזון שיזדקק לו בראשית התפתחותו.
העוברים של בעלי חיים מתפתחי וניזונים בתוך ביצים ורחמים עד בקיעתם, או לידתם, ורבים מהם מטופלים, מוגנים ומוזנים גם אחריה.
אצל בני האדם זה קורה לפעמים גם אחרי גיל שלושים..."

את הקומפוסטר, המכונה אשר מכינה קומפוסט, הוא מכנה "נס פח הזבל".

וסיפור נפלא נוסף הוא על החרוב, ועל הריח המיוחד שהוא מפיק בזמן פריחו, ריח שמזכיר ריח של זרע אנושי.
הוא מספר שבזמנו, בתקופה שהוא גר בירושלים, ברחוב מרכוס שבטלביה, היו ברחוב שני חרובים אשר ריחם עלה בכל הרחוב,
"ולא אחת ראיתי שם מראה משעשע, עוברים ושבים ועוברות ושבות, פניהם נשואות מעלה והבעות שונות עליהן,
כל אחד על פי נסיון חייו ונטיות לבו: 'מי היה מאמין...מיילא בקטמון, אבל אצלינו בטלביה?!'..."

מומלץ ביותר!

» ביקורות נוספות של נילי
» ביקורות נוספות על גינת בר - רישומים וציורים מאת רפאלה שיר