****
"האבולוציה היא אחד הדברים החכמים ביותר שברא אלוהים"
מאיר שלו
ייתכן שאי פעם הרהבתי עוז לחשוב שעשוייה להיות לי גינת בר כזאת, בוסתן אפוף קסם ובו אינספור עצים ופרחים, וצבים שועלים וקיפודים תועים ביניהם. אבל וואלה, לנוכח הקריאה בספר הזה, נראה שגם את הרעיון הזה מוטב שאגנוז ריאלית יחד עם הטיול חוף-אל-חוף בארצות הברית, מגורים משפחתיים בקראוון על גדות נהר באוסטרליה או חיי נדודים נועזים מסביב לעולם. לא יקרה, נו. לא בגלגול הזה.
ולא שאין פוטנציאל. יש לי חצר עם כמה עצי פרי ושיחים, פינה עם גינת ירק קטנה, פעם היה אפילו דשא, אבל וואלה... אני לא טיפוס שמצליח לתחזק דברים, שלא לדבר על גינה, שדורשת ניכוש, עישוב, זריעה, תכנון, השקייה... עבודה, ויותר מכל אלה - תשוקה. הרי אני, גם פרחים מפלסטיק נובלים אצלי. רק מלקרוא את הספר הזה (בצלו של עץ התאנה שלי - קלאס באפס מאמץ) התעייפתי כל כך, שאפילו את השנ"צ שלי פספסתי. מעבר לכך, אמנם מטבעי אני אוהב לדעת דברים, ויש לי ידע שטחי במגוון עצום של תחומים, אבל לצערי בכל מה שקשור לחקלאות וליגיע כפיים בשדה אני בור ועם הארץ, ומתקשה להבדיל בין כלנית לפרג ובין כריזנטמה לחלבלוב. טוב, האמת היא שאין לי מושג (ירוק) איך שני אלה נראים. ולא רק הם.
ברבות השנים, נכנעתי. רציתי חיים קלים. אפילו מעיקרון הברזל שלי - איסור מוחלט על דשא מלאכותי - נסוגותי מתישהו בבושת פנים. שיהיה דשא מלאכותי. רק שיהיה ירוק, לא?
לא אם אתה שואל את מאיר שלו, שכנראה יעדיף להידרס על ידי קומביין מאשר להעלות על דעתו ולו עלה סינתטי יחיד בגינתו. שלא כמוני, הוא בנאדם עם עקרונות, עד שבא לך להוריד לו סטירה. נראה שהכול הוא עושה נכון בגינת הבר שלו. מגדל, שותל, אוהב, כמו בסרט טבע בהילוך איטי. מרוב דאווין, במשך רוב הקריאה אתה לא לגמרי בטוח מה הוא יותר - צנוע או יהיר. כזה האיש, גם בכל הספרים האחרים שלו שיצא לי לקרוא. כמו שאיציק בן-נר אמר עליו פעם, במשך הקריאה יש לך הרגשה שהבנאדם עומד מאחוריך ומתבשם בגלוי מעומק התרשמותך מיפי השפה ועושר הדימויים.
ובכל זאת אין ספק, האיש הזה יודע לא רק לגדל רקפות. הוא יודע לכתוב, ויודע לספר סיפור, קיבינימאט. כל צפרדע, חצב, חיפושית, ציפור שיר או זרע כלנית זוכים אצלו לליטוף ספרותי עדין ומדוייק, משעשע, ידעני וסרקסטי להפליא. ריבונו של עולם, אתה לוחש לעצמך, למה אני לא ככה? למה? ואז אתה מלכסן מבט אל הדשא הסינתטי שהזמנת במו ידיך, ארבעים ושניים מילימטר האניץ, ומבין שמאיר שלו לא תהיה אף פעם.
****


















