ביקורת ספרותית על גינת בר - רישומים וציורים מאת רפאלה שיר מאת מאיר שלו
ספר טוב

---

היופי של הספר;
מסתכם אצלי בזה שבהפסקה הראשונה שעצרתי ממנו וחיפשתי סימניה, הדבר הדק והמתאים ביותר שהיה לידי היה עלה יבש.
סתם עלה אמריקאי יבש. אז הנחתי אותו, וברוב עצלנותי לא החלפתי לסימניה נורמלית לאורך כל הספר (שנגמר מהר).
ומה אני מנסה לספר? בתחילת הספר לא שמתי לב בכלל לעלה לצבע שלו ולתכונות שלו ובכלל, לא הייתי שם לב לזה בשאר הזמן כי אם בזמנים מיוחדים אך כשיצאתי מהספר, ונשארתי עם העלה ביד, הוא פתאום היה כלכך יפה וחשוב.
ואיך זה? זה לא שהספר הכניס בי אהבה ורגש ואיזה משהו חדש, הוא פשוט תפס לי את הסנטר והסביר לי במבט נעוץ.

מאיר שלו כמו מאיר שלו, יודע לכתוב. ולא תמיד חייב עלילה או סיפור מסועף כדי להתרשם מכתיבה, ואדרבה, לפעמים בכתבים שאין בהם תחכום וחשיבה מסועפת-שם המחשבה שלו והוא עצמו בולטים יותר.
הספר לא תמיד עקבי מלבד החוט המקשר שהוא כשמו בכריכה "גינת בר". יש עצים פרחים חתולים ואדמות, עם שלל סיפורים-מאלה שלא עולים על הסבלנות ותמיד מפצים בייחודיות של המספר ושל הטבע עצמו.

מודה אני שלמדתי את הלקח, ומלבד הלקח הזה גם לקחתי על עצמי לבקר יותר את הטבע ואולי אתם גם, אמנם זה ספר של-תחת-הכרית אבל אני בטוח שגם בכם הוא יעורר איזה זיק של פריחה.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על גינת בר - רישומים וציורים מאת רפאלה שיר