ביקורת ספרותית על הבודהה בעליית הגג מאת ג'ולי אוטסוקה
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 באפריל, 2017
ע"י כרמליטה


לכל אחד מאיתנו ישנה "הארץ המובטחת" שלו. אחדים מאיתנו ימצאו אותה בארץ מולדתם, אחדים מאיתנו יחלמו על ארץ אחרת. אחדים מאיתנו, החולמים, יעשו מעשה ויהגרו לארץ חדשה. אחדים מאיתנו, המהגרים, ינסו להימלט מהגורל שנועד להם בארץ מוצאם. אחדים מהמהגרים יצליחו לבנות עצמם בארץ החדשה, אחדים מהם יגלו כי שברו של החלום גדול מאד.

הספר "הבודהה בעליית הגג" מספר על החלום ושברו. חלומן של נערות יפניות צעירות, רובן כפריות עניות. הן נשלחו ע"י הוריהן בתחילת המאה ה-20 לארה"ב, כדי להינשא לגברים יפנים שכבר חיו שם, בתקווה שתיזכנה לחיים טובים יותר. זהו בראש ובראשונה סיפורן הפרטי והמיוחד, אך במובנים אחדים זהו גם סיפור אוניברסלי על חווית ההגירה ומורכבותה, על חלומות ועל התנפצותם.
כבר עם הגעתן לארה"ב, לאחר מסע ימי מייגע ומלא ציפיות, פוגשות הנערות את האמת המרה. הגברים אינם מי שהן חשבו שיהיו. תנאי המגורים עלובים, העבודה בחקלאות קשה והעוני רב. בעיר הן הופכות למשרתות ומטפלות, בעליהם לגננים. פיסגת ההצלחה היא היותם של היפנים בעלי מכבסות ומסעדות. רובם אינם נטמעים בקרב האמריקנים, סובלים מגזענות והצקות, וחיים בנפרד בשכונות משלהם. ילדיהם "למדו שאנשים מסוימים נולדו בני מזל יותר מאחרים, ושענייני העולם הזה לא תמיד מתנהלים כמו שתכננו. למרות זאת הם חלמו... ולמרות שראינו את החשכה המתקרבת, לא אמרנו כלום והנחנו להם להמשיך לחלום". (עמ' 86-87).

ואז הגיעה הטראומה האמיתית. לאחר ההתקפה על פרל הרבור ועוד כמה נצחונות של היפנים על ארה"ב במלחמת העולם ה-2, מישהו בדרגים העליונים החליט שהיפנים-האמריקניים הם בוגדים - גייס חמישי שמסייע לארץ מולדתו במלחמתה נגד ארה"ב. לכן יש לכלוא אותם במחנות ריכוז במקומות נידחים. (בדרך כלל היו אלו שמורות אינדיאניות). והם, כמעט כולם, היו בכלל אנשים חפים מכל אשמה.

"בן לילה החלו שכנינו להביט בנו בעיניים אחרות...היו אלה הלקוחות הוותיקים שנעלמו לפתע מהמסעדות והחנויות שלנו...נשים מכובדות התחילו להחרים את דוכני הפירות שלנו, מפחד שהתוצרת מכילה רעל...חלבנים הפסיקו להביא חלב לפתחי בתינו. "הוראות החברה", אמר חלבן אחד בדמעות. ילדים נתנו בנו מבט אחד וברחו כמו איילים מפוחדים. זקנות קטנות לפתו את ארנקיהן וקפאו על המדרכה למראה בעלינו. "הם כאן!"... לא היינו מוכנות לכך. לגלות פתאום שאנחנו האויב" (עמ' 92-93).

כ-120,000 יפנים, רובם אזרחים אמריקאים ניצטוו להגיע לנקודות ריכוז ומשם הועברו למחנות.
"חלקנו עזבנו בבכי. וחלקנו עזבנו בשירה. אחת מאיתנו עזבה כשהיא מכסה את פיה בכף ידה וצוחקת בהיסטריה. כמה מאיתנו עזבו שיכורים. אחרים עזבו בשקט, בראשים מורכנים, נבוכים ומבוישים.. זקן אחד עזב על אלונקה. זקן אחר עזב על קביים כשכובע הלגיון האמריקאי משוך מטה על ראשו.. ...רבים מאיתנו איבדו הכול ועזבו בלי לומר דבר. כולנו עזבנו עם תגיות זיהוי לבנות וממוספרות, שהיו קשורות לצווארונינו או לדשי בגדינו. תינוקת מסן ליאנדרו שזה עתה נולדה עזבה מנומנמת, בסלסילת נצרים מתנדנדת,עיניה עצומות למחצה...רובנו עזבנו בחיפזון. רבים מאיתנו עזבו בייאוש. אחדים מאיתנו עזבו בגועל, בלי שום רצון לחזור אי-פעם..."(113-114).
הציטוטים הללו מעלים בזיכרון אירועים אחרים שקרו לעמים אחרים באותה תקופה במקומות אחרים.

הספר מספר גם על מעמדה הנחות של האישה היפנית – גם זו המהגרת – במשפחה. בהחלט ניתן לקרוא אותו קריאה מגדרית. אני בחרתי שלא להתמקד בכך.

ייחודו של הספר הוא סגנונו, ורגישותה הרבה של הסופרת לניואנסים קטנים. שני אלמנטים אלו הופכים את סיפור ההגירה הזה, שרבים ממרכיביו אינם שונים מסיפורי הגירה אחרים ומוכרים, למיוחד ומעניין כל כך. חלק נכבד מהספר כתוב במשפטים בלשון רבים, עם קצב משלהם, שנקראים כמו שירה. סגנון כתיבה זה מאפשר להציג מגוון סיפורים, אירועים וקולות של נשים, כל אחת על תחושותיה ומחשבותיה. אין עלילה במובן הסטנדרטי ואין גם גיבורה מובילת הסיפור. כולן גיבורות תרתי-משמע.
במיטבו, ולאורך מרבית הספר - סגנון הכתיבה בליווי ריבוי הניואנסים מרתק, מטלטל ומעצים את חווית הקריאה.
במירעו – במספר קטעים – הסגנון הופך למעין רשימת מכולת משעממת.

זהו ספר שניתן לגמוא במהירות. אני העדפתי להאט את הקריאה ולהתענג על השפה ועל הקצב.

32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נינה (לפני שנה ו-1 חודשים)
גם בעיני .
ובכלל,נהניתי לקרוא.
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
על "לגמוא" ו"לגמוע" - בהמשך להערותיהם של אלון ונינה.
במחשבה שניה:
"גמאתי את הספר" - מתייחס למהותו הפיזית - המרחק בין הדף הראשון לבין הדף האחרון.

"גמעתי את הספר" - מתייחס לתוכנו של הספר. התוכן נתון במיכל חיצוני (הכריכה) ואתה שותה אותו בצמא או בשקיקה. "גמעתי את מילותיו בצמא". וכשצמאים גם גומעים במהירות.

בעיני זהו דימוי יפהפה, בוודאי כשמדובר בספרים שדימויים הם חלק מהותי בהם.
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה דן . אתה צודק. במזרח במשפחות עניות רבות היה מקובל לנסות ולהיפטר מהבנות, שהיוו עול כלכלי על המשפחה.
דן סתיו (לפני שנה ו-1 חודשים)
כרמליטה ביקורת מצוינת. נהניתי לקראה. העושר משחית אך כך גם העוני. איכרים עניים בנפאל - ממש עניים מרודים - הסכימו שבנותיהן תצאנה לעיר הגדולה בדרך כלל מומבאי שם הובטחה להן עבודה בתנאים טובים. בפועל הן צורפו בעל כורחן לתעשית הזנות בערים הגדולות בהודו. האם ההורים לא ידעו למה הם שולחים את ילדותיהן? ברבים מהמקרים לא רצו לדעת....
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
הקורא - שימחת אותי מאד. תודה. יהיה מעניין לקרוא את סקירתך שלך על הספר.
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה לכם דני ואורית.
הקורא (לפני שנה ו-1 חודשים)
באתי בגלל שם הספר המעניין נשארתי בגלל הסקירה ההיסטורית והביקורת המפורטת
ויצאתי עם ספר מועמד לקריאה
אורית זיתן (לפני שנה ו-1 חודשים)
נהניתי לקרוא, תודה כרמליטה! וגם השתעשעתי (אלון :) מהתגובות
דני בר (לפני שנה ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת על אירוע שתרחש בארצות הברית של מלחמת העולם השנייה, ולרגע היה נדמה במסע הבחירות של טראמפ שהוא יכול היה להתרחש גם היום, אולי בשינוי קטן של גוונים.
חג שמח!
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה חגית.
שמחה שנהנית
חגית (לפני שנה ו-1 חודשים)
כרמליטה, נהניתי לקרוא את הסקירה שלך.
נינה (לפני שנה ו-1 חודשים)
בכל אופן,גם אם האקדמיה לא הייתה מאשרת
אני לא חושבת שיש מניעה להשתמש בשפה באופן יצירתי.
גם אז,זאת לא טעות בעיניי.
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה רץ.
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה פאלפ.
אכן, בתקופה ההיא שררה עדיין גזענות רבה כלפי כל מי שאינו לבן. אחד המופעים של תופעה זו היא העובדה שאזרחים אמריקנים ממוצא גרמני ואיטלקי לא נכלאו במרוכז ואילו היפנים כן. סיבה נוספת היתה הפאניקה שאחזה באמריקאים לאור מספר נצחונות של יפן עליהם בתקופה קצרה של חצי שנה.
רץ (לפני שנה ו-1 חודשים)
סקירה מצויינת
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-1 חודשים)
תודה, מעניין ויפה, כרמליטה. לארה"ב יש היסטוריה של גזענות גלויה וסמויה כלפי כל ציבור שאינו לבן ואסייתים בפרט. ייתכן והם חששו שחלק מהיפנים ינהגו כמו הגרמנים- רבים מגרמנים אמריקנים הפליגו למולדתם ההיסטורית ונלחמו עבור היטלר.
כיום, מנגד, במקרים רבים הדרדר העולם המערבי לקיצוניות ההפוכה, כשתומכי טרור ידועים ומחבלים בפוטנציה נעים בחפשיות ולא ניתן אפילן לעכב אותם בשם התקינות הפוליטית/זכויות הפרט המגוחכים ותוך סיכון ברור של חפים מפשע .
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
זשל"בי - "תרגיל כתיבה" - לנסות לכתוב בסגנון המיוחד בו כתוב הספר. אני חושבת שתרגול שכזה מאפשר לשפר ולשכלל את כישורי הכתיבה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנה ו-1 חודשים)
כן, זה באמת נראה לי מוזר ששכחת אותי. ובכן, תודה על התגובה הניפרדת!
הזאטוטים הם הילדים שלך? טוב, גם זה קורה לפעמים...
מה את אומרת? טוב, אולי אקרא. ואיזה תרגיל כתיבה? למה את מתכוונת?
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
נינה - הצלת את כבודי האבוד. תודה!
אלון: לתשומת לבך.
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
זשל"ב יקר, לא שכחתי אותך, פשוט זאטוטים הזיזו אותי מהמחשב ולא איפשרו לי להמשיך בתגובות.
התכוונתי להקדיש לך תגובה נפרדת.
ראשית כמובן תודה על התגובה והלייק. אני מבינה שאתה בעצמך מתנסה בכתיבה ולכן ממליצה לך לקרוא בהזדמנות פרקים מהספר. הסגנון שלו כל כך ייחודי ומקורי. נהדר גם בתור תרגיל כתיבה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנה ו-1 חודשים)
הי, מה איתי?
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
מחשבות, יעל, פפריקה, אלון, לי, חני, ועמיר - תודה שהגבתם ומצאתם את הסקירה ראויה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנה ו-1 חודשים)
מעניין. לא ידעתי על התקופה הזו
(לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת טובה.
נינה (לפני שנה ו-1 חודשים)
בהתייחס למה שאלון כתב http://www.iba.org.il/bet/?entity=858192&type=60
חני (לפני שנה ו-1 חודשים)
אלון ומחשבות מחליפים תפקידים כדי שיהיה לנו מעניין!
סקירה נפלאה על נושא מרתק.
לי יניני (לפני שנה ו-1 חודשים)
ספר טוב ויופי של סקירה. תודה
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-1 חודשים)
ביקורת נהדרת.
הזכרת לי את המאמר הזה, ובעיקר את הציטוט הפותח אותו: "היהודים נמצאים מזה זמן רב במצב שכעת כולנו מוּעדים אליו – בלא בית".
https://alaxon.co.il/article/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%A8-%D7%95%D7%A7%D7%A1%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F/
כרמליטה (לפני שנה ו-1 חודשים)
אלון - אתה צודק!
אוי לאותה בושה.
מתקנת מיד.

מבינה שקראת עד הסוף.
תודה כפולה ומכופלת.
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-1 חודשים)
טוב. גדשה הסאה. אני רואה כותבים רבים וטובים שנופלים באותו שיבוש לשוני נפוץ. לא "גומעים" ספר. הוא לא מים ולא מיץ. גומאים. גמיאה. גמאתי. גמאה. גמא. גומאים.
yaelhar (לפני שנה ו-1 חודשים)
אהבתי את הביקורת הזו.
מסתבר שאוטסוקה מקיימת מה שהבטיחה.
מחשבות (לפני שנה ו-1 חודשים)
אין לי ארץ אחרת... אגב, שברו של חלום הוא פתרונו של החלום, והסקירה של מרתקת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ