ביקורת ספרותית על הבודהה בעליית הגג מאת ג'ולי אוטסוקה
ספר מעולה

---

הבודהה בעליית הג היה אצלי על הכוונת זמן רב, אך בכל זאת חלף זמן רב מדי עד שקראתי אותו. זהו מסוג הספרים הקצרים המותירים רושם עז למרות מיעוט העמודים שבו (138) וכל הקרדיט על כך לסופרת המצליחה להעביר כך את הדברים ואני בטוח שגם לתרגום של רחל פן יש בכך חלק.

נושא של מהגרים וחוויותיהם יכול לספק כר נרחב לסיפורים ואני בטוח שספרים רבים נכתבו על כך. הספר עוסק בהגירה היפנית לארה"ב מנקודת מבטן של נשים שהגרו כדי למצוא לעצמן עתיד טוב יותר (וכי איזה מהגר לא מחפש זאת?). חלקן אפילו לא נשים אלא ממש ילדות ("על האונייה רובנו היינו בתולות. היו לנו שיער ארוך שחור וכפות רגליים רחבות שטוחות, ולא היינו גבוהות במיוחד...חלקנו באנו מהעיר, ולבשנו בגדים עירוניים אופנתיים, אבל רובנו באנו מהכפר...).

התקופה המדוברת היא זו שבין שתי מלחמות העולם ובארבעת הפרקים הראשונים מספרת לנו הסופרת על חוויותיהן של הנשים מיפן בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות החל במסען הימי, הפגישה עם הבעלים אשר להם הן שודכו מראש, פגישה אשר כבר זו מבהירה להן כי יש פער עצום בין הציפייה (לכבוש את העולם) לבין המציאות, סיפור התאקלמותן של הנשים (התאקלמות חלקית ביותר), גידול הילדים וכמובן פער הדורות אשר גם הוא נושא שרבות נכתב עליו וכמובן היחסים במשפחה.

ארבעת הפרקים הבאים עוסקים במלחמת העולם השניה כפי שחוותה אותה הקהילה היפנית בארה"ב: גילויי גזענות, חשש גובר והולך מפני העתיד לבוא, הגרוש מביתם והכליאה ולבסוף הסיפור מנקודת מבטם של האמריקאים שנותרו מאחור.

אוסיף ואומר כי סוגייה זו של כליאת היפנים נבחנה בבית המשפט בארה"ב. בתחילה ניתן לה גיבוי ולקח שנים (1983) עד שבית המשפט הפך את ההחלטה. פרד קוראמטסו, מי שהוביל את המאבק המשפטי נגד הצדקת הגירוש על ידי בית המשפט, קיבל בשנת 1998 את מדליית החירות הנשיאותית מידי ביל קלינטון, אות הכבוד הגבוה ביותר שיכול נשיא להעניק לאזרח. מעט מידי ומאוחר מידי אבל גם זה משהו.

ספרה של ג'ולי אוטסוקה הצליח לעורר אצלי הרבה מאוד מחשבות בענין היחס שלנו למיעוטים החיים בתוכינו ולא אכחיש כי למה שקרה כאן לאחרונה בערים המעורבות בזמן מבצע "שומר החומות", יש חלק נכבד במחשבות אלו. נזכרתי גם בסדרת ספריו הנפלאים של הווארד פאסט: "המהגרים", "הדור השני" ו"הממסד" אשר גם בהם דן הסופר בסוגיית המהגרים, הניסיונו להשתלב ותחושת האאוטסיידר. למרות שחלפו עשרות שנים מאז קראתי אותם, הם עדין יושבים לי היטב בראש.

אסיים ואומר כי בכל מלחמה יש אירועים קשים אך הנושא של גירוש אוכלוסייה הוא קשה וטעון במיוחד ולוקח למדינות יובלות כדי להתגבר על הנזקים שמעשים אלו גורמים (ראו את הסיפור של יוון – טורקיה).

זהו ספר שבהחלט נותן בוקס בבטן ואני ממליץ עליו לא רק למי שיש לו ענין ביפן וארה"ב, אלא לכל מי שיש שלו ענין בסיפור אנושי חזק ונוגע ללב.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על הבודהה בעליית הגג