כאן היתה ביקורת ארוכה שנמחקה לשם שמירה על הפרטיות.
בגדול, מה שרציתי לומר הוא שספר שעוסק בנושא של דחייה חברתית לא עושה חסד עם קוראיו כשהוא מציג את הגיבור הדחוי והמוחרם כאינדיבידואל מיוסר שאינו מוערך דיו ע"י החברה.
נכון, יש מקרים כאלה. אבל ברוב המקרים, פיתוח של הכישורים החברתיי... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
כשהייתי קטנה היתה לנו דלת בגינה, בקצה המרוחק, זה שליד המטע. לא היה עליה שלט שיתריע או יזמין ולא ידית ולא מקוש. דלת פשוטה. היא נפתחה לקראתנו בכל פעם שבאנו, שער אל עולם שהיה כל מה שהעולם שלנו, עמוק בסתר לבו, כל כך רצה להיות: צבעוני ומסחרר ומלא אפשרויות. אני הייתי פרטיזנית ונסיכה ומפ... המשך לקרוא
43 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
יש לי חשק לכתוב ביקורת.
כרגיל, זה מבליח, ברגע, כמו חלוק שמושלך אל מים רדודים. זה האדוות. במחשבה שלי המילים מצטרפות למשפט, ואני מתאמצת להחזיק בו, לפני שיתפורר. אני סוחטת לימון במהירות לקערה של תפוחים. את החלק הזה אתם יכולים לנסות בבית.
כל לב הוא דלת
תודה לסנואו שהמליצה לי על ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ג'ין בירדזול, על זה אני לא סולחת לך.
לא לא לא.
זה פשוט לא הוגן.
אי אפשר לכתוב שלושה ספרים על אותן גיבורות, באותו פרק זמן, פחות או יותר, לקדם את הזמן מספר לספר במקסימום חצי שנה... ואז פתאום לקפוץ שש שנים קדימה.
שש שנים!
זה נראה לכם הוגן?
אז באטי החמודה עומדת במרכז הספר, וזה לא שיש לי ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
יש סדרה אמריקאית שאני עוקבת אחריה, אמנם לא באדיקות אבל בעניין - "החיים עצמם" (This Is Us). אני אוהבת את הקונספט שמאחוריה - לחזור אל העבר בכל פרק ולחשוף את הדרמות הקטנות שמאחורי הסיפור המושלם שראינו בפלשבק הקודם. גם השחקנים לא רעים בכלל. בין היתר משחקת שם כריסי מץ, שחקנית וזמרת אמריקאי... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
שתסלח לי אלת הפוליטיקלי קורקט, אבל "בנות פנדרוויק" הוא מה שנהוג לכנות "ספר בנות".
אמנם עירית לינור הגדירה "ספר בנות" כ"ספר קליל ונעים לקריאה שבמרכזו רווקה שצריכה לפלס את דרכה לנישואים עם גבר ראוי" (באחרית דבר המקסימה שלה ל"גאווה ודעה קדומה"), אבל אני מרשה לעצמי להרחיב את ההגדרה ול... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
נגמרו לי המילים.
אני לא יודעת מה לומר לעולם. אני מרגישה שכל מה שאגיד יהיה ממוצה כבר, שהכל נאמר או ייאמר ושאין לזה חשיבות.
נגמרה לי המוטיבציה, נגמרה לי הוודאות. אני לא יודעת איפה אני או מה אני.
אני יודעת שחלק ממה שאני חושבת שפה אכן פה, אני יודעת שחלקים ממני הם אני.
זה לא מרגיש מספ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אז נו, כן, התחלתי אותו השבוע. באנגלית. כי פשוט לא היתה לי סבלנות לחכות עד שהוא יתורגם, אם בכלל.
ונו, כן, סיימתי אותו השבת. בלי מילונית אפילו. נאבקת במילים הלא מובנות אבל ממשיכה הלאה כי אני פשוט מוכרחה לעזאזל לדעת מה קורה בהמשך. אני פשוט יכולה לעצור רק בעמוד האחרון. ואז לשבת, מתנשפת... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני מהאנשים האלה שאם הם קוראים שני ספרים מסדרה הם חייבים לקרוא את השאר. עד היום אני מחכה לאריק רקס האחרון למרות שהתחלתי את הסדרה בסביבות כיתה ב, ואני עוד מחכה שחברה שלי תשאיל לי את ארץ האגדות 4 למרות שמזמן עברתי את גיל 12. ככה שברור שקראתי את ספריית הנשמות, גם אם באתי לזה בציפיות ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
שלום לקוראת הפוטנציאלית של אמה מאת ג'יין אוסטן.
שמעתי שכבר ראית את הסרט בכיכובה של גווינת' פילטרו, ולא רק זה, את ממש אדוקה וגם צפית בסדרת הבי בי סי, אז למה לך ספרים, למה?
ובכן יקירה, לא שיש לי התנגדות לסרטי שמלות בגזרת פרינסס וגברים עם טייצ' ביזארי הכולל אינספור קידות ושיחות מ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אוקי, יש לנו בעיה כאן.
כי זה ספר מוערץ. זה ספר שמוערץ על ידי, זה ספר שאני חושבת שעושה עבודת קודש, זה ספר שכתוב נפלא (אבל באמת), זה ספר שמספר את מה שכולנו צריכים לדעת, זה ספר שכועס.
יש דברים שצריכים לומר ואין לי מה להוסיף עליהם יותר.
תקראו, בקיצור.
אבל.
יש לנו בעיה.
(סוגשל ספויי... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בשבוע שעבר הלכנו, האחים שלי ואני, לבית הקברות. לא היתה אזכרה, ולא עלינו לשום קבר ספציפי; באנו לראות. לזכור. שוטטנו בין המצבות, נעצרים ליד שמות מוכרים.
המצבות כאן בהר מינימליסטיות: שם, שם ההורים, יום מותו. איפה נהרג. בן כמה היה. סמל עלי זית. וזהו. קצת בלתי נתפס שמתחת לשיש שוכב מה שהי... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני לא אדם דכאוני, אף פעם לא הייתי כזו. ואני די בטוחה שאם תבקשו מהחברים שלי לתאר אותי, הם יגידו שאני אופטימית ושמחה.
ואני לא באמת מכירה את התחושה הזאת של דיכאונות, את התולעת השחורה הזאת, כמו שמתואר בספר, שבולעת את כל הדברים השמחים.
אבל בכל זאת, כמו לכל בן אדם אחר, גם לי יש את התקו... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
![האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01 - לוסי מוד מונטגומרי](/100x154/bookimages/covers93/939075.jpg "האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01 - לוסי מוד מונטגומרי")
אן:"אני פשוט לא מאמינה שהגענו לפה! לגמרי לבד! זה הכל באשמתי! למה אני תמיד עושה צרות? זה הכל בגלל השיער הג'ינג'י שלי, קשה להיות ילד טוב כשיש שיער ג'ינג'י!"
אליס:"הייתי אמורה להיות עכשיו בשייט ממש כמו בטיטאניק עם המשפחה שלי, ועכשיו אני פה,איתך- זרה מוחלטת באי בודד"
אן:"אני מצטערת! לא הי... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
עד לפני שנה בערך לא היה לי מושג ירוק בנוגע לכל זה. לא ידעתי מה זה פאנדום או סלאש או קרוסאובר או OC, וגם במחיר חיי לא הייתי יכולה להסביר מי זה או מה זה מרי סו. לא היתה לי שום העדפה בין ג'ן לאנגסט לפלאף ו"לגלוש באינטרנט" היה שווה ערך ל"לגלוש בסימניה". עידן התמימות.
עולם שלם היה מונח כל ... המשך לקרוא
43 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אני תמיד דוחה קריאה חוזרת של ספרים.
יש לי רשימה באתר של ספרים שאני צריכה לקרוא שוב, ונכון לרגע זה היא בקושי מתקדמת.
זה פשוט משהו שקשה לי להגיע למצב שאני קוראת שוב את אותו ספר, אני אחרי הכל מכירה את העלילה, אולי אני לא זוכרת לגמרי את הפרטים, אבל אני יודעת איך זה הולך להסתיים ומה י... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
זה כמו להיות עם החברים הכי טובים ולעבור חוויות נוראיות; לכעוס, לריב, להתרצות, לפייס, להתפייס. זה כמו ספר טוב בערב שבת עם פוך (בלי שוקו! חבל על הספר). זה כמו לפגוש מישהו אהוב אחרי שנים. זה כמו לאהוב.
מעולם לא תיארתי לעצמי שארצה (ואפילו אהנה) לקרוא בלילה ספר על רוחות רפאים, והנה ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
תחנת אוטובוס בקצה הרחוב. מהמיושנות, עם המתכת המחוררת, שלט צהוב מכריז מלמעלה על מספר התחנה, ואגד תלתה לאחרונה מודעה מתקלפת, "קו שש עשרה בוטל לתחנה זו". ברחוב אין מכוניות, רק טרטור מרוחק של אגזוז אופנוע.
אישה נשענת אל דופן התחנה ומעיינת בסמארטפון שלה במצח מקומט. ילד, אולי בן חמש, כ... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
קמתי בשעת צהריים דפוקה. הלשון הייתה יבשה כמו פוחלץ של קרוקודיל. השתעלתי והבאתי קליפה ירוקה של ליחה. יצקתי קצת מים שהכינסו טעם של עץ יבש לגרון שלי.
וזהו. קמתי.
בשירותים הוצאתי קצת חרא, השארתי מעט אצלי, שיהיה.
הטענתי את הברטה. שתי מחסניות, ויצאתי לדרכי. מרגיש כמו גבר מזוין.
ל... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|