“ג'ין בירדזול, על זה אני לא סולחת לך.
לא לא לא.
זה פשוט לא הוגן.
אי אפשר לכתוב שלושה ספרים על אותן גיבורות, באותו פרק זמן, פחות או יותר, לקדם את הזמן מספר לספר במקסימום חצי שנה... ואז פתאום לקפוץ שש שנים קדימה.
שש שנים!
זה נראה לכם הוגן?
אז באטי החמודה עומדת במרכז הספר, וזה לא שיש לי משהו נגדה, פשוט עוד לא לגמרי עיכלתי את זה שהיא ויתרה על תחפושת כנפי הפרפר שלה ופתאום היא בת 11?
מה, כלומר איך, כלומר מה?!?!
והאחיות הגדולות של באטי, רוזלינד בקולג' (כאילו לא הספיק שמהספר השלישי מידרו אותה!), וסקיי וג'יין בנות 17 ו-16 ובקושי שומעים עליהן.

וככה אנחנו שומעים על כל ההתפתחויות האחרונות בחייהם של הפנדרוויקים, ולספר הזה כבר פחות הגיוני לקרוא "בנות פנדרוויק", אם להיות הוגנים, בחצאי משפטים, בכמה מילים.
באתר של ג'יין בירדזול כתוב שהספר החמישי הולך להיות האחרון (ומה מצפה לנו שם? האם הספר יקרא "בנות פנדרוויק בבית גיל הזהב"?) וזה בעקרון בסדר מצידי, רק ש-
אפשר שחוץ מהספר החמישי יצאו גם ספרים שלוש-א, שלוש-ב, שלוש-ג, שלוש וחצי, כמעט-ארבע?
כי הם ממש חסרים לי שם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עד כאן הרשמים שלי מקריאה עד אמצע הספר.
ואז בא החצי השני.
נקודת המפנה היא הנקודה שבה גיליתי פתאום שלמרות שהייתי רוצה לדעת מה קרה קודם -
אני יותר במתח בעצם ממה שעומד לקרות. מה יקרה בעמוד הבא? בפרק הבא? בספר הבא?
גם הבנות הגדולות קיבלו טיפה יותר "זמן מסך" ככל שהספר התקדם.
וכבר גיליתי שהספר הבא קופץ עוד תשע שנים קדימה (מישהו יכול למצוא את החוקיות המתמטית בסדרה הזאת בבקשה?) ושוב תחושת התסכול, ההתקוממות.
אבל למה?? זה לא הוגן!
אבל הפעם אני לפחות יודעת ששווה לחכות ואולי... אולי מתישהו שוב יחול המהפך הזה, ואני ארצה רק להתקדם הלאה, לדעת מה קרה אחר כך.
אם כי אני עדיין חושבת שזה יהיה רעיון טוב להוציא את ספרים שלוש-א עד כמעט ארבע, וארבע-א עד כמעט-חמש.

לתחושתי, הספר הזה היה בוגר יותר מקודמיו.
הדילמות איתן התמודדו סקיי ורוזלינד היו בוגרות יותר מתוקף היותן... ובכן, בוגרות יותר.
אבל הקונפליקט העיקרי, ההתמודדות של באטי בת האחת-עשרה, שובר לב וכואב וגדול בהרבה ממידותיה של בת אחת-עשרה.
עם זאת, מתקבל הרושם שג'ין בירדזול פשוט אוהבת לכתוב על ילדים בגילאי העשרה המוקדמים ולא המאוחרים.
הספר הזה מתרכז בעיקר בדמותם של באטי ובן, הקטנים שבמשפחה, ופחות בבנות הגדולות, שכבר חצו את גיל חמש-עשרה. לגיטימי, אבל באמת שהיה אפשר להכניס עוד כמה ספרים לפחות לפני שסקיי וג'יין הפכו להיות "בוגרות מדי" בשביל בירדזול.

אז זהו.
סיימתי שני ספרים באנגלית ברצף, ולא נותר לי אלא לחכות להגעתו של הספר הבא.
וכשאני אומרת "להגעתו" אני מתכוונת להגעתו הפיזית אלי הביתה, מיד אחרי שיצא לאור.
כי כמובן שכבר הזמנתי אותו.”