זה כמו להיות עם החברים הכי טובים ולעבור חוויות נוראיות; לכעוס, לריב, להתרצות, לפייס, להתפייס. זה כמו ספר טוב בערב שבת עם פוך (בלי שוקו! חבל על הספר). זה כמו לפגוש מישהו אהוב אחרי שנים. זה כמו לאהוב.

מעולם לא תיארתי לעצמי שארצה (ואפילו אהנה) לקרוא בלילה ספר על רוחות רפאים, והנה זה קרה. אפילו נשארתי ערה עד שעה מאוחרת כמה פעמים כדי לגמור פרק. הכתיבה של <mark>סטראוד</mark> קולחת וקלילה, והדמויות שם אמינות מספיק

כנס נוער קורא; כמות מטורפת של אנשים שרק רוצים כמה שיותר ספרים! נכון שזה כיף?
זה פחות כיף כשאתה רוצה לחזור הביתה עם כמה ספרים, ובשביל זה אתה צריך להידחס בתוך המוני ילדים. מיוזעים. בחום.
ובגלל שאתה במצב כזה "הישרדותי" מסתכלים בדיוק על שלושה דברים שרואים את הספר: כריכה, סופר, ושם. אין זמן באמת לקרוא את התקציר או לחשוב על הספר (כי עוד שניה מוחצים אותך).
הכריכה לא ממש מלהיבה, והשם ארוך ומסובך אז למה

טוב אז כשראיתי את הספר לראשונה התלבטתי. אמרתי לעצמי שאולי אני כבר גדולה מידי.בסוף כמובן שקניתי את הספר והגעתי למסקנה שלמדר ספרים לפי גיל זה טיפשי!! לדעתי ספר מטופש יראה מטופש בכל גיל ואלו ספר גאוני, כמו הספר נשוא ביקורת זו יביא להנאה מטורפת גם אם שינית מספר קידומות בחיים. בקיצור ספר מתח מעולה. עלילה מגניבה עם דמויות שנונות ופצצות מלח. מה יכול להיות יותר טוב?!
זו הפעם החמישית שאני שומעת שנמצא היור

הסוף השאיר אותי הלומה. לא הלומת בכי, יותר בכיוון של הלומת מלחמה. אבל בקטע טוב. הרגשתי אותו מסתובב לי בכמה ימים אחרי.
הצד המבאס בעניין הוא שעכשיו לספרים שאני קוראת יש טעם קצת תפל, במיוחד בגלל ההומור העוקצני של ברטימאוס.
אני לא יודעת למה מצאתי את הטרילוגיה הזאת נחה לה בשלווה באגף המדע בדיוני- שזה בערך המקום הכי אפל וחבוי בספריה שלי, כולל אגף הרוסית.
מצד אחד התרעמתי על זה ועל העובדה שבקושי שמעתי ע

מומלץ מאוד. פן אחר של שדים, תפיסת עולם שונה של השדים,קסם. קצת כמו "לקסיקון השדים" (למי שמכיר),אבל יותר הומוריסטי, מתח, אקשן.
אין, הקמיע מסמרקנד, הוא ה-ספר.
נ.ב. לא אהבתי את נתנאל, אבל עדיין ספר ממש טוב.
נ.ב.ב ממש אהבתי את ברטימאוס, ספר ממש טוב

אני חייבת להתוודות: התחלתי את הספר רק בגלל השם. שמעתי על סמרקנד קודם, אבל חשבתי שזה פרי דמיון כלשהו, ומכשגיליתי שלא הרגשתי צורך עז לברר יותר.
לא הצטערתי על זה.
באמת, זה פשוט ספר טוב. הייתה לי מין תחושה כזאת של משהו שלם ובטוח בעצמו כשקראתי (ובאמת חוץ מחור אחד קטן וקריטי בסוף שמנע את דירוג הכוכב החמישי מבחינתי, לא זיהיתי שום בעיות) והיה לי ממש כיף לקרוא.
אהבתי במיוחד את הסגנון בו כתובים החלקים של