ביקורת ספרותית על סיימון מוצא את דרכו מאת בקי אלברטלי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 2 באפריל, 2017
ע"י טנשי ^^


אוקיי.
אני לא באמת יודעת מה אני כותבת כרגע. הרגשתי צורך בלתי מוסבר לפרוק הכול איפשהו, וכנראה שאיפשהו זה כאן (האתר הזה שימושי, באמת).
הביקורת תכיל ספוילרים, כנראה, ואת המוח המבולגן שלי. אז כן. ראו הוזהרתם.
לספר הזה יש משמעות בשבילי. אני לא לסבית, ואני לא עומדת לצאת מהארון, כי אני דיי בטוחה בזהותי המינית. ובכל זאת. יש לו משמעות בשבילי.
את הספר קראתי באנגלית, למען האמת. שוטטתי לי בחנות ספרים לרגל יום הולדתי החמישה עשר, והספר הזה פשוט בהה בי במבט של "בבקשה תקני אותי." (והאם ציינתי שספרים באנגלית זולים בהרבה מספרים בעברית?)
לא יכולתי לעמוד במבט הזה. כמובן שיצאתי מהחנות עם הספר הזה ביד שלי, וחיוך מרוח על הפנים.
השפה הייתה דיי פשוטה, וגמרתי אותו מהר. כמובן שאחר כך התחשק לי אוראו.
תמיד הרגשתי שונה מאחרים. כאילו אני לא שייכת לשום מקום. גם אם אני מדברת איתם, אפילו מחייכת או צוחקת, מה שלא ממש קורה הרבה, אני מרגישה שאני לעולם לא אוכל להיות חלק מהם מבלי להיות מישהי שאני לא. גם אם אני נמצאת בחברת גיקים כמוני.
אני ילדה מופנמת.
אני שונאת ורוד, נצנצים, שופינג ואיפור. לרוב אני האחת הזאת ברקע, זאת שלובשת שחור ונמצאת עמוק בתוך הספר שלה. קרה המון פעמים שאנשים היו בטוחים שאני בן, למרות השיער הארוך שלי. ואתם מבינים? זאת הבעיה. כי לבת חייב להיות שיער ארוך. היא חייבת לאהוב ורוד ולקנות בגדים – העינוי המושלם בשבילי – ולהיות אימהית – אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם ילדים קטנים.
ולא. לא. אנשים צריכים להבין שמגדר הוא לא שתי קופסאות, אחת ורודה ונוצצת עם חדי קרן והשנייה כחולה עם רובים ומכוניות ואומייגד אני גבר-גבר.
אנשים בטוחים שאם מישהו חורג אפילו בקצת מאחד מצדדי הקיצון האלה, הוא הומו או לסבית או אני לא יודעת מה ולא אכפת לי. ואנשים מסתכלים עליי, רוב הזמן, כאילו הם מצפים שאני אצא מהארון מולם עוד רגע. כי אני אוהבת שחור. אני לא נרתעת מדם או מסכינים או מנשקים כלשהם, והסיכוי שתראו אותי לובשת שמלה קטן יותר מהסיכוי שתזכו בלוטו. אף פעם לא שיחקתי בברביות. אני מקללת דיי הרבה וילדים קטנים לא גורמים לצד האימהי שבי לצאת החוצה.
והו, מצד שני, אני לא אוהבת כדורגל / כדורסל או כל ספורט גברי אחר (ככל הנראה אני לא מסוגלת לשחק, אבל אני לא עומדת להיכנס לשאלה המתבקשת. אני לא אוהבת לצפות בזה, זאת הייתה הכוונה.) אני לא אוהבת לצעוק או ללכת מכות או כל דבר כזה שנחשב גברי להחריד. ואני נמשכת לבנים. אני בטוחה בזה.
איך זה יכול להיות, הא?
טוב, אני חורגת מהנושא כאן. אז לספר הזה יש משמעות בשבילי. הוא הראה לי כמה כל הדבר הזה הוא לא כמו שהחברה מציגה אותו. סיימון לא מוצג כמישהו שאוהב לבלות את זמנו בקניון, מודד בגדים. כן, הוא משחק, מה שמשום מה נחשב נשי, למרות כמות הגברים בעולם שבמקצועם הם שחקנים. וזה, משום מה, לא נחשב מוזר בכלל.
העולם הזה דפוק.
חכו שנייה. לא, תיקון טעות: האנושות דפוקה. העולם היה בסדר גמור עד שבני האדם הגיעו והרסו אותו.
אני רוצה להגיע למצב שבו גבר יוכל לאהוב גבר ולהיות גבר אם הוא רואה בעצמו גבר. (כנ"ל לגבי אישה, כן?) ושזה יהיה בסדר גמור. שלא תהיה הומופוביה, כי זה פאקינג רצח, ואנשים זה דבר דפוק. שאנשים יוכלו לקבל אחד את השני בלי שום קשר לזהותם המינית. כי סיימון מקסים. הוא גיק שאוהב הארי פוטר, אוהב לשמוע מוזיקה, אוהב לשחק. יש לו תחביבים, חברים, משפחה וכלב. וכן, הוא הומו, וכן, הוא גבר. וכן, הוא שלם עם עצמו. אז למה אנשים מתעקשים להיות כל כך דפוקים ולגרום לאחרים להרגיש לא בסדר עם עצמם? להרגיש כאילו הם שונים? משוגעים? כאילו הם מבצעים פשע?
כי הם לא, אוקיי? הם לא. הם אנשים, אנשים שמחבבים ואוהבים ומרגישים ויש להם אישיות מדהימה, וכן, הם לא נמשכים למין השני, או נמשכים לשני המינים. וזה בסדר גמור.
ולאורך כל הספר לא יכולתי להימנע מן המחשבה שלסיימון יש מזל. כי 'אנשים כמוהו' לרוב נאלצים להתמודד עם התעללות, עם אנשים אחרים שרק רואים בהם משוגעים, מוזרים, אחרים. עם הורים שלא מקבלים את זה, שחושבים שיגיע הזמן וזה יעבור. שזו רק תופעה חולפת.
וזה לא בסדר. זה כל כך לא בסדר. אני רוצה לצרוח כל פעם מחדש, כל פעם שאני שומעת בבית הספר "יא הומו," בתור קללה, בכל פעם שמסתכלים עליי וצוחקים עליי ומצביעים עליי.
מישהו צריך לעשות משהו. אני לא מצפה שהביקורת הזאת תשנה פתאום סדרי עולם (גם אם הם שגויים מן היסוד) ופתאום הכול יהיה בסדר ואנשים יוכלו לצאת מהארון ולהיות שלמים עם עצמם, כנ"ל לגבי טראנסג'נדרים, שאנשים יוכלו להיות מי שהם בלי לפחד מזה.
אני יודעת שזה לא יקרה. הביקורת הזאת היא רק פריקה חסרת תועלת.
כי במשך שנים אנשים גרמו לי להאמין שמשהו לא בסדר איתי אם אני לסבית, ואולי אני באמת לסבית, נכון? כי זה לא יכול להיות. זה פשוט לא הגיוני. ובאותו זמן, במשך שנים, אנשים התעללו באותו הומו במסדרון של בית הספר, ונחשו מה? אחר כך הוא לא נראה יותר. כי הוא לא רצה יותר. הוא פושע. הוא יעשה טובה לכולם אם פשוט יעזוב את העולם הזה.
אני צריכה להירגע. אני רועדת כרגע. אבל זה פאקינג דפוק, באמת.
כדאי שאני פשוט אפסיק עכשיו. הדבר הזה יכול למלא הרבה יותר מעמוד וחצי בוורד. ויש עוד, מהמקום שממנו זה בא.

אני יודעת שלא ממש דיברתי על הספר, אבל הספר הזה גרם לי לחשוב על כל זה שוב. אז כן.
אז אולי היא לא תכיל ספוילרים. לא משנה.
זה ספר מדהים, בכל אופן. הוא היה מרענן וזורם וקליל, בדרך הכי טובה שיש. הדמויות היו פשוט אמתיות. אהבתי כל אחת ואחת מהן. לא הייתה לי קריאה כזו מחממת-לב כבר הרבה זמן. וכל אזכורי הפאנדומים גרמו לליבי הפאנגרלי לקפוץ.
זה ספר שאני אזכור הרבה זמן, ספר מקסים ושונה. אנחנו צריכים ספרים כאלה בעולם הדפוק הזה.

ואממ
אני מרגישה צורך להוסיף את הסרטון הזה.
תעשו איתו מה שתעשו איתו.
https://www.youtube.com/watch?v=sk-xr1YnHKI
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
מירה - תודה רבה. אני מקווה שאוכל לעשות את זה :)
סנואו פוקס - תודה :) הסרטון הזה פשוט מראה את המציאות בעניין הזה בלי פילטרים. זה מדהים ומזעזע בו זמנית. ואכן נחמד לדעת שיש עוד מישהו שלא אוהב את זה.
snow fox (לפני 10 חודשים)
מסכימה ומזדהה עם כל מילה ומילה מאוד. ואגב, לפני שלחצתי על הקישור, חשבתי "בבקשה שהיא תשים את הסרטון הזה" ושמת. זה היה נחמד.
אגב, סוף סוף מישהו לא אוהב נצנצים וקניות.
Mira (לפני 10 חודשים)
ביקורת מקסימה.
שניםם לא לבשתי שמלות... אפילו כשהתחתנתי היו לי ויכוחים ופשוט נשברתי...
תהיי את ותלבשי מה שבראש שלך. ואם בעתיד תרצי ללבוש שמלה זה רק בגלל שאת ורק את רוצה.
אל תקשיבי לאף אחד.
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
XD
פַּפְּרִיקָה (לפני 10 חודשים)
יאי!
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
כן. לא יודעת אם רק ליום הראשון או לשניהם אבל באה XD
מקווה מאוד שהפעם נצליח להיפגש, סימניה בפלאפון זה מעיק. אבל יש לי את המספר של בייקר הפעם, אז אני לא דואגת יותר מדיי.
פַּפְּרִיקָה (לפני 10 חודשים)
את באה לעולמות?
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
הו, אני יודעת
ניסיתי להיפגש איתה כבר אז ולא ראיתי אותה >.< עם המזל שלי היא בטח עברה לידי ולא שמתי לב, זה כלכך מתאים לי XD
בהחלט שווה קריאה.
פַּפְּרִיקָה (לפני 10 חודשים)
בכנס אייקון סניץ' הגיעה עם שלט "free huggs" והמארגנים ביקשו ממנה להוריד אותו כחלק מהמדיניות-נגד-הטרדות שלהם XD
אקרא אותו מתישהו ולו רק בגלל כל הביקורות היפות עליו.
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
אני אשמח לקבל חיבוק. (אוקיי, זה נשמע פדופילי)
תודה :)
~ניצוץ בחושך~ (לפני 10 חודשים)
אוקי, אני יכולה לחבק אותך? יופי תודה
כתבת מעולה, ממש.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 חודשים)
ועוד משהו: https://www.youtube.com/watch?v=ldaCoLhlBQ4
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 חודשים)
את הסירטון ראיתי אחר כך, תודה. ותראו איזה סירטון אני מצאתי: https://www.youtube.com/watch?v=y4YjZRi5Zeg
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
בת-יה - תודה :) את צודקת לגמרי.
בייקר - תודה. וזה כנראה נכון לגבי כל בנאדם שמכבד את עצמו.
שירה - תודה. אכן סרטון מצמרר. ונכון.
SHIRA (לפני 10 חודשים)
ביקורת כל כך אמיתית,
ראיתי את הסרטון בעבר, מצמרר בהחלט
האופה בתלתלים (לפני 10 חודשים)
חשה צורך לציין ש"דתי" שמכבד את עצמו יידע להפריד בין דעות פרטיות להתנהגות. כמו בכל דבר בחיים.
האופה בתלתלים (לפני 10 חודשים)
כתבת מדהים, טנש.
בת-יה (לפני 10 חודשים)
טנשי, כל הכבוד על מה שכתבת. איכשהו את משקפת גם אותי - אז והיום - אמנם לא שחור, אבל תמיד מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו. שנאתי שמלות והמריבות שהיו לי עם אמי ארוכות כאורך השנים. גם כמה גברים נוספו לחגיגת ההערות אבל החלטתי לא להתייחס להם. חוץ מזה, תמיד אהבתי, וממשיכה לאהוב, גברים. ואני בהחלט לא חושבת שלבוש או התנהגות מסויימת יכולים להגדיר נטיה מינית.
ועוד אנקדוטה, גם היום אני מסתובבת עם השיער הטבעי שלי, שצבעו הפך לבן, בהתייחס לגיל. וכמעט כל חודש צץ מישהו שמחליט שהוא צריך להסביר לי על הצורך לצבוע אותו.
ובקיצור, אין לי מושג למה אנשים נצמדים כל כך לכללים שמישהו החליט שככה צריך להיות. אבל לפחות אף אחד לא נדרש אצלנו ללבוש בורקה. -:)
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
מחשבות - הו, אני יודעת. האמירה הזאת לא הייתה תקווה. רק ציון עובדה.
דני בר - תודה רבה.
דני בר (לפני 10 חודשים)
ביקורת אישית מאוד ואמיצה מאוד, וכתבת דברים מעוררי מחשבה, ובשורה התחתונה: איש באמונתו יחיה, כל אמונה, ורק שיהיה מאושר ושלם עם דרכו, ושיעשה טוב לעצמו ולסובבים אותו.
מחשבות (לפני 10 חודשים)
אין כוח בעולם שישנה את זה. אלימות כוכבת, גם מילולית.
טנשי ^^ (לפני 10 חודשים)
מחשבות - תודה רבה. העולם אמנם דתי, אבל זו לא צריכה להיות סיבה להתעללות כזו. אני מבינה שאחרים אולי מפחדים מזה, כי ככה חינכו אותם. וכמו שאמרתי, מישהו צריך לשנות את זה.
זה שאין לנקוב בשמו - תודה ^^ זה הגיוני מאוד. וזה בדיוק מה שאני אומרת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 חודשים)
אומייגאד, כתבת כל כך מדהים, שבא לי לחבק אותך! קראתי בשקיקה עזה, מילה במילה, ובהתרגשות עזה.
אני ביסקסואל (לראשונה יצאתי מהארון כאן בביקורת על הספר). אני נימשך גם לבנים וגם לבנות, אם כי יותר לבנות, וגם לא באותה צורה. ואני חולה על כדורגל. ואני גם אדם עם הרבה רצונות והרבה עולמות, שלא תמיד בהכרח החברה מצפה מהם להיות ביחד.
כולנו ככה, אם תחשבי על זה. גם לא בהקשר המיני והמגדרי. לבן אדם יש כמה צדדים. לפעמים הוא מעצבן, לפעמים ממש מדהים. הוא אוהב מצד אחד לעשות ככה וככה, ומצד שני גם אוהב לעשות ככה וככה. מי אמר שכולנו חייבים לאהוב לעשות את אותם דברים, שנדחסים למירווח הצפוץ הזה שהחברה הכינה בשבילהם?

ואם מה שאמרו נכון (שיש לך צד לסבי, כמו שלי יש צד הומואי) - אז מה? זה לא פשע. אנחנו בני אדם. מותר לנו להימשך זה לזה, גם אם אנחנו בני אותו המין.
מחשבות (לפני 10 חודשים)
את אינטליגנטית וזה ניכר בכל שורה. הנה את חריגה. להיות הומו/לסבית מאיים כנראה על מישהו/י. זו הסיבה לאלימות, למבטים הקשים, לחרם. העולם לא מסוגל להסתגל כי הוא גם קצת דתי ומשום כך להיות נומו פוגע בפריון.
די ללהג. הובנתי.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ