ביקורת ספרותית על מעריצה מאת ריינבו ראוול
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 1 בפברואר, 2017
ע"י פַּפְּרִיקָה


עד לפני שנה בערך לא היה לי מושג ירוק בנוגע לכל זה. לא ידעתי מה זה פאנדום או סלאש או קרוסאובר או OC, וגם במחיר חיי לא הייתי יכולה להסביר מי זה או מה זה מרי סו. לא היתה לי שום העדפה בין ג'ן לאנגסט לפלאף ו"לגלוש באינטרנט" היה שווה ערך ל"לגלוש בסימניה". עידן התמימות.
עולם שלם היה מונח כל כך קרוב, בטווח ידי, מפתה ונוצץ. ויום אחד, באקראי, גיליתי אותו.

כשאני קוראת ספר - ספר טוב - הוא נמצא איתי כמה ימים. אני מתווכחת עם הדמויות שלו, מתעכבת על פערים בעלילה, חושבת עליו באובססיביות, חולמת עליו בלילות. היקום הבדיוני שלו נעשה למשך זמן מה ממשי מאוד בשבילי. אחר כך הוא מצהיב בשוליים, דוהה ומתפורר לאט. אבל כל זמן שהוא איתי - היופי והצבע (או האימה, או היגון) של מציאות אחרת הם חזקים כל כך, נוכחים כל כך, עד שחבל להרפות. אז בינתיים אני תופרת לו סופים אלטרנטיביים ומדמיינת דיאלוגים בין הגיבורים ושואלת שוב ושוב ושוב את הסופר למה למה למה -
כי, נניח, הקטע האידיוטי הזה עם סיריוס בלק. הוא מת - מת בגלל פזיזות נמהרת של אי-אלו אנשים שלא אנקוב בשמם - מת מוות מטופש וחסר כל טעם ומיותר לגמרי, סתם בשביל ליצור נופך קודר ולהעצים את רגשי האשמה של אותם אי-אלו אנשים. ואני אהבתי אותו.
סיריוס בלק חי בין דפי הארי פוטר. ומרגע שמותו הופיע שם, שחור על גבי לבן, הוא אבד.
אבל מה אם נמשיך לספר עליו? אם ניצור לו קיום חדש? לא של דיו ונייר הפעם, אבל עדיין מילים. מה אם נמשיך לתאר את החיוך היהיר שלו, את ידו עוברת בשערו - הוא שם, אתם רואים אותו? הוא נכנס לבית בכיכר גרימולד, או צועק על קריצ'ר, או מחליף מבט עם לופין - והוא חי.

יש לזה שם, ליכולת המופלאה הזאת לחולל ניסים, לשנות מציאות, להיבלע אל עולם דמיוני אהוב ומוכר. קוראים לזה פאנפיקשן. ספרות מעריצים.
אוי הקסם.
אל עולם הפאנפיקים קל להיכנס, אבל קשה מאוד לצאת משם. זה ממכר.
קריאת פאנפיק שונה מאוד מקריאה רגילה. לא לוקח זמן להיקשר לדמויות; אלה הדמויות שליוו אותך שנים, גיבורי ילדותך, החברים הכי טובים שלך. לא קשה לתפוס את האווירה; אלה מסדרונות הוגוורטס (ומי מאיתנו לא היה רוצה להיות שם שוב, ולו לעשר דקות) - זה ארון הבגדים ופנס הרחוב המנצנץ אי שם הרחק - זאת אדמתה הצחיחה של מורדור: זה הבית.
(כן, טוב, אולי הדוגמה האחרונה לא משהו.)
וכשאתה הכותב, כשהמקלדת בידיך, אתה יכול לגרום סוף סוף לגיבורים לבחור במי שבאמת מתאים להם, לדעתך. בלי להתחשב במה שג'יי קיי רולינג כתבה או לא כתבה. אתה יכול למלא חורים בקאנון ואתה יכול לסתור אותו ואתה יכול לספר מה קרה לפניו או אחריו. אתה יכול לאזכר רק דמויות קיימות או להוסיף משלך. אתה יכול לבנות מערכות יחסים שרולינג לא חלמה עליהן בסיוטים הכי אפלים שלה (אני מדברת אליכם, וולדיאפל).
אתה כל יכול בעולם האהוב עליך. למה שתצא משם אי פעם?
וסליחה שאני נטפלת להארי פוטר. פאנפיקים נכתבים היום בקצב מסחרר ועל כל דבר כמעט. יש פאנפיקים על טולקין ועל נרניה ועל פרסי ג'קסון ועל משחקי הרעב ועל מה לא. אבל אני תמיד אחזור להארי פוטר, כי הוא העולם שלי.
אני פאנגירל. יותר מדי זקנה אולי ופחות מדי נלהבת, אבל הנה אני, ואני פאנגירל.
(וזה המקום גם להודות להוריי שהביאוני עד הלום. כלומר לבייקר. שהעניקה לי חינוך פאנגירלי מקיף בגיל 19, כי אף פעם לא מאוחר מדי להתפאנגרל. הביקורת הזאת היא שלה גם בלי שאקדיש אותה, אבל אעשה את זה בכל זאת.)

עברתם את גיל 17 כמו גם את תחילתה של הביקורת הזאת? אני מניחה שזאת היתה חוויה אנתרופולוגית מרתקת. מבט אל עולמה של הילדה-שאין-לה-חיים. פאנגירלז: התופעה. אולי הרמתם גבה או שתיים או גיחכתם בקול. זה מוזר. נכון. זה עולם מוזר. שואב ומהפנט ותמהוני משהו.
זה מוזר, ללכת לכנסי פנטזיה - אייקון או עולמות - ולמצוא שם בני שלושים מחופשים לעין הזעם או לדולורס אמברידג'. זה מוזר, לבלות ימים ולילות בחיפוש אחרי פאנפיק טוב באמת או בניסיון לגרום להארי פוטר להודות סוף סוף שהוא אוהב את דראקו מאלפוי (סליחה סליחה סליחה, אנשים תמימים שהרסתי להם הרגע את הסדרה כולה). זה מוזר...
אבל מושך באופן מפתיע.
כולנו פאנגירלז, באיזשהו מקום. ציניים מכדי להודות בזה, רציניים מכדי לשחרר את הפאנגירל הקטנה שבנו לחופשי. אבל כולנו פאנגירלז. כולנו מסוגלים להתלהב עד אובדן חושים ממשהו ולשקוע בו וללכת בתוכו לאיבוד לגמרי ואפילו לא לרצות לצאת. לכו למראה וחפשו אותו, את הניצוץ הפאנגירלי שלכם. תנו לו להגיח החוצה.
(בזהירות, כן? התקף פאנגירל ראשון זה כמו התנסות באלכוהול: בזהירות, לאט ועם חבר לידך. שלא להביך את עצמך מול כל העולם.
אבל שחררו אותו. זה חשוב. אתם לא צריכים להגיד לי תודה אחר כך. פשוט תקדישו לי פאנפיק.)

וזה מה שעושה את הספר הזה לטוב כל כך.
הוא מצליח להעביר את מהוּת החוויה הזאת, הפאנגירליזם, בצורה מדויקת להפליא.
קאת היא סטודנטית שנה א' מבוהלת עד מוות ונטולת כישוריים חברתיים. והיא גם הכותבת של "קדימה, סיימון", פאנפיק שיש לו למעלה מעשרים אלף עוקבים. ויש חיים בחוץ אבל יש גם חיים בפנים ולהמשיך לכתוב על סיימון ובאז חשוב לא פחות מהתואר ומהאנשים החדשים מסביב. ריינבו ראוול בטח היתה תינוקת איומה, אבל כסופרת היא נהדרת.
סדרת סיימון סנואו היא הארי פוטר במידה רבה ומכאן שהיא מאזכרת את הפאנדום הפוטרי בכל כך הרבה דרכים. אבל יש הבדל אחד משמעותי: הספר השמיני - והאחרון - של סיימון סנואו עוד לא יצא. ג'מה ט' לזלי עוד לא אמרה את המילה האחרונה. הפאנפיק של קאת מנסה לסגור במקום לזלי את כל הקצוות, אבל כשהספר השמיני יֵצא, הפאנפיק יידחה בבת אחת מחוץ לקאנון. קאת במרוץ נגד השעון, ולעזאזל בחינות סוף סמסטר. בחיי, מאיפה זה מוכר לי?
וסלאשפיקשן. להיות מורעלת על סלאשפיקשן ולספוג מבטים מזועזעים מאנשים שמרניים וישרי דרך שלא מבינים מאיפה זה בא ("אבל את דתייה!")
וכמה שקאת מוקצנת (וכמה שיכולתי רק לחלום על עשרים אלף עוקבים) - היא כל כך מזכירה לי אותי ברגעים מסוימים:

*
"רוצה לבוא?"
"לא נראה לי. חנונים שיכורים. לא הקטע שלי."
"את אוהבת חנונים."
"לא חנונים של אחוות," אמרה קאת. "זאת תת-קטגוריה שלמה של חנונים שלא מעניינת אותי."
*
"אני מרחמת עלייך, ואני אהיה חברה שלך."
"אני לא רוצה להיות חברה שלך," אמרה קאת בכל החומרה האפשרית. "טוב לי שאנחנו לא חברות."
"גם לי," אמרה רייגן. "חבל שהרסת את זה עם הפתטיות שלך."
*
"את עובדת על פרויקט הגמר?"
"בעקיפין," אמרה קאת.
"מה זה אומר?"
"שמעת פעם שפסלים אומרים שהם לא ממש מפסלים אובייקט? הם פשוט מסירים את כל מה שהוא לא האובייקט?"
"לא." הוא התיישב.
"אז אני כותבת את כל מה שהוא לא פרויקט הגמר שלי, כדי שכשאני אתיישב לכתוב אותו זה כל מה שיישאר לי בראש."
(זאת הסיבה שאני כותבת את הביקורת הזאת במקום ללמוד למבחן בפיזיולוגיה. עמוק, עמוק)
*
כדי להיות חנון של ממש, היא חשבה, צריך להעדיף עולמות דמיוניים על פני העולם האמיתי.
*

והיו גם קטעים שהם כל כך אוי כמה שאנחנו טראש שרציתי לבכות.
אנשים שעדיין אינם פאנגירלז יכולים לדלג על הקטע הזה. בדיחות פנימיות.

*
היא כבר לא כתבה רק בשביל רן והחברים שהן הכירו בפורומים הישנים של סנואופלייקס. כבר לא היה מדובר בכמה בנות שמחליפות ביניהן פרקים לימי הולדת ופרקים לעידוד וסיפורי "כתבתי את זה כדי להצחיק אותך"...
*
היא כתבה את הסצנה הזאת, את השורה הזאת - "סנואו... סיימון, אני אוהב אותך" - בחמישים דרכים שונות.
"כבר הגעת לקטע שבאז קורא לו 'סיימון' בפעם הראשונה? כי זה תמיד קטע קשה... רמה שלוש בסולם הכבאים."

(דרארי. אני פשוט לא יכולה. "פוטר - אמממ - הארי -")
*
"חמש פעמים שבאז הלך לשיעור כימיה ופעם אחת שהוא לא הלך" (כותרת פאנפיק ישן של קאת)
*
"אז בעולם שלי, אם אני רוצה להפוך את אגאתה לרעה, אני יכולה. או שאני יכולה להפוך אותה לערפד. או לאריה אמיתי."
"סיימון לא יאהב את זה."
"לסיימון לא אכפת. הוא מאוהב בבאז."
ליווי השתנק. (יש מעט מאוד הזדמנויות להשתמש במילה הזאת, חשבה קאת, אבל זוהי אחת מהן.)
"סיימון לא הומו."
"בעולם שלי הוא כן."
[...]
"לא יודע," אמר ליווי. "קשה לי לעכל את זה. זה כמו לשמוע שהארי פוטר הוא הומו. או דני ידעני."
(אוי התמימות)
*
"אף אחד לא כותב סיימון ובאז כמו מאג'יקאת. אני מאוהבת בבאז שלה. כאילו, מאוהבת. ופעם עוד הייתי בעד שסיימון ואגאתה יהיו ביחד."
קאת עיקמה את אפה. "לא."
"אני יודעת, הייתי קטנה."
*

ובמאמר מוסגר אם כבר אנחנו כאן: הארי פוטר הארי פוטר הארי פוטר. הקטעים הדמבלדוריים האלה של האהבה תנצח. וסיימון מוכרח להיות גריפינדורי כל כך?
"אני מחפש ארנבים."
"ארנבים?"
"שישה ארנבים לבנים."
"למה?"
"אני לא יודע!" סיימון צעק. "ככה. כי אני מחפש אותם. קיבלתי מכתב. יש שישה ארנבים לבנים בתחומי בית הספר, והם מובילים למשהו -"
"למה?"
"אני. לא. יודע. למשהו מסוכן."
"ואני מניח שאתה לא יודע מי שלח אותו."
"לא."
"אולי זו מלכודת."
"יש רק דרך אחת לדעת."
כן בטח! להיכנס אל תוך הלהבות ולראות אם זה חם! בוא נרוץ בין הפנסים ונגלה האם זאת היתה משאית או סתם שני אופנועים! אתה כל כך הארי פוטר, סיימון סנואו, שלא ברור לי איך תשרוד את השנה הרביעית שלך. רק אומרת.

סלחו לי לרגע, יש לי מילה להחליף עם המתרגם.
חבר, אם פאנפיקשן אתה יכול לתעתק, עשה טובה וחסוך לנו גם זוועות אחרות -
google earth הוא לא "גוגל ארץ". לא.
keep calm and carry on זה "רגוע וקדימה"? באמת? אתה בטוח?
come on, Peni זה "נו באמת". בשום אופן לא "קדימה". כשמישהו מנסה לרסן אותך אתה לא אומר לו קדימה.
(לנשום פפר, לנשום)
חזרתי.

איפה היינו? לקראת הסוף, אני מקווה. סיכום קצר ומקלחת ולישון כי אני עם חסכי שינה איומים ונוראים.
זה ספר נפלא, כי הוא מלהטט בחיים האמיתיים ובאלה שאמיתיים יותר.
כי הוא טינאייג'רי בלי להיות קלישאתי, בלי להיות מתלהב יותר מדי. הוא שם. הוא הטינאייג'ריות במיטבה.
כי סיימון סנואו הוא הארי פוטר שלי, כי הוא גרם לי לצחוק וקצת לדמוע, כי הוא אותנטי ומקסים ותמהוני לגמרי.
כי אהבתי את קאת, ואת היחסים בין התאומות, ואת ליווי, ואת רייגן. ואת ניק. ואת הניסויים בכתיבה יוצרת. הם מעולים. ואת הדרך האמינה והיפה והמדויקת שבה ראוול הכניסה לספר את המאניה-דפרסיה של אבא של קאת.
וכי יש לו ספר המשך.
שהוא הפאנפיק של קאת. "קדימה, סיימון".
הגאונות שברעיון. להוציא לאור פאנפיק-לכאורה על סדרה לא קיימת.
מתי לעזאזל יתרגמו אותו כבר.

פשוט -
תקראו. ותהיו פאנגירלז. ותחפשו בארבע לפנות בוקר רמוסיריוסים ופרדמיונים ותבלו את חייכם בבלוגים מעלי אבק ותהיו מאושרים.
או תעמדו מהצד ותבהו בעיניים עגולות ותאמרו לעצמכם יש דברים שלעולם לא נבין, בעוד הפאנגירל שבכם מתייפחת אני לא מאמינה, אני לא מאמינה, איך הוא עושה לו את זה? זה לא בסדר, זה לא בסדר, אני פשוט לא יכולה...
הבחירה היא שלכם. אני את שלי עשיתי.
40 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פַּפְּרִיקָה (לפני 7 חודשים)
קארי און מושלם. סיימתי אותו ממש השבוע. תשיגי אותו איכשהו ותקראי. כל דרארי-פאנגירל תאהב את הספר הזה.
פלפל ירוק (לפני 7 חודשים)
אני עם דמעות בעיניים פפריקה מופלאה שכמותך! לא ידעתי שהסופרת כתבה ספין-אוף למעריצה. תודות לך זה התחדש לי ואני ממש מתרגשת, אני מניחה שאבלה את הדקות הבאות בניסיון לברר אם הספר קיים בספריות בעירי - אם לא, אני מניחה שאברר את המחיר של זה באמזון וכדומה.
איזה כיף! כשקראתי את מעריצה ממש רציתי לקרוא את הסדרה של סיימון סנואו ואת הפנפיקשן של קאת', ואיזה נפלא- זה קיים ואני יודעת את זה תודות לך.
אז תודה.
ביקורת מקסימה.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-1 חודשים)
שועשעתי היא מילה נהדרת. בואי נאשים את המתרגם בכל דבר אחר. תודה רבה רבה :)
This is Me (לפני שנה ו-1 חודשים)
זה משעשע אותי שכשאני לוחצת לייק אז מופיע לי במודגש "יופי". תודה אתר, שאתה מעודד אותי! (בהחלט אפיץ אהבה לעיתים קרובות יותר)

בנוגע לביקורת, ממש אהבתי. אני בדרך כלל לא נוהגת לקרוא ביקורות אלא אם כן יוצא לי פה ושם, אבל מאחר שאני מתכננת לקרוא את הספר הזה, והיה לי סתם זמן פנוי, קראתי וצלחתי עד הסוף! ושועשעתי (כן כן אני מניחה שלא כך כותבים את המילה הזאת, אבל בואו נאשים את המתרגם 3: ) ממנה מאוד. את כותבת מדהים, המילים שלך זורמות על הדף וזולגות כמו מים.
(באמת השוויתי את זה למים?)
(כן)
(לא לשפוט אותי בבקשה)
זה מאוד קשה לכתוב כמו מים.
בקיצור, כל הכבוד. (:
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
אבל אבל אבל... באמת? אוף.
לא משנה.
אני אקרא אותו מיד כשיתרגמו אותו. תעזרי לי ללחוץ על בייקר לתרגם.
(ולא אמרתי על באז כלום מחשש שכשאתחיל לא אצליח לעצור)
snow fox (לפני שנה ו-5 חודשים)
אחלה ביקורת D:. רק משהו אחד שהפריע לי: קארי און זה לא הפאנפיק של קאט (אני כותבת בט' כי אני רגילה מאנגלית). אחרי שראוו סימה לכתוב את הספר הזה, היא ראתה שיש עוד מה להרחיב על סיימון ובאז (באז מיי פרשס בוי המדהים, למה עליו לא פירטטת? [טוב אני מכורה אליו אז אשתוק]) אז היא כתבה אלטרנטיבה משל עצמה לסיפור שלהם, ללא קשר לקאט בכלל. גם הספר עצמו שונה ממה שכתוב בפאנפיק שבפאנגירל.
(אבל תקראי קארי און. בבקשה ממך. באנגלית. בשבילי ובשביל נוף ובשביל אנג' וכל השאר)
(התקפי פאנגירל זה לא טוב. תשאלו את שירה. שלחתי לה בשנה שעברה חמש הקלטות שאני צורחת על השיפ שלי. זה לא נעים, אך מעשע)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
חייכת אותי כתמיד, מסמר :)

קאט, תיאוריות הקונספירציה על ביבי יצאו בזאת משליטה. גם את פאנגירל, פשוט לא ידעת את זה.
קריקטורה (לפני שנה ו-5 חודשים)
פפ, אם את הפכת לפאנגירל, יום אחד עוד נגלה שריינבו ראוול הוא שם העט של ביבי נתניהו. כי הכל כבר יכול לקרות.
ביקורת מקסימה. שכנעת אותי.
מסמר עקרב (לפני שנה ו-5 חודשים)
לפני זמן מה את ופרס שכנעתם אותי ללמוד כריסאית, והמאמץ השתלם. הטירה הנעה הפכה להיות עבורי הטירה הנאה. עכשיו לקחתי קורס מזורז בלימוד פפריקאית, והמאמץ השתלם בריבוע.
ותתחילי להתרגל, כי את כותבת נפלא.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה, אני מניחה (אני לעולם לא אתרגל). ולא, לא קראתי. נמצא איפשהו ברשימה של "אחרי המבול"
מיכל (לפני שנה ו-5 חודשים)
ביקורת מגניבה לחלוטין, וכתובה בחן רב. קראת את "אלינור ופארק" שלה?
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
כי...?
הלל הזקן (לפני שנה ו-5 חודשים)
מכתיבת סקירות...:)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
לפרוש?
הלל הזקן (לפני שנה ו-5 חודשים)
איך שאת כותבת... עושה לי חשק לפרוש...:)
(לפני שנה ו-5 חודשים)
משתתף בצערך
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
"זה היה הסמסטר הגרוע בחיי."
"הסמסטר הגרוע בחייך, עד כֹּה."
(לפני שנה ו-5 חודשים)
13 בסמסטר?
הגזמת :0
דני בר (לפני שנה ו-5 חודשים)
אפרתי-
בלי קשר לספר, יש פתגם מקסים בערבית שמתייחס למה שכתבת:
"זאי אלאטרש בלזפה"- כמו חירש בטקס החינה..
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
זו אכן שפה זרה. והספר נועד לתרגם אותה קצת למען אלה שאינם דוברי פאנפיקשן. עדיין.
אפרתי (לפני שנה ו-5 חודשים)
אני לא יכולה שלא לקרוא, אבל הרגשתי שאני צפה כמו מעל שפה זרה. שומעת ולא מבינה.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
היתה לי בחירה רק בנוגע לשניים. נשארו שמונה מבחנים.
(לפני שנה ו-5 חודשים)
הסמסטר התחיל מאוחר

כמה קורסים לקחת :0

וזה היה ברור
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
את צלחת את הביקורת הזאת! כל הכבוד לך. באמת. ותודה רבה רבה :)
אפרתי (לפני שנה ו-5 חודשים)
פפריקה שלי, בתור אחת שלא מבינה שומכלום, את כותבת נהדר.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
תודה סנונית :)

הילדה-שאין-לה-חיים, כמובן.
no fear (לפני שנה ו-5 חודשים)
איזה רפרנס? גלי לי. זה ברח מעיניי.
סנונית (לפני שנה ו-5 חודשים)
בתור מעריצה שרופה... פשוט היה לי כיף לקרוא את הביקורת,
ובתור מישהי שבשנתיים האחרונות מכורה לפאנפיקים של הארי פוטר אני מזדהה בטרוף (מהאלה שמחפשים עד 5 לפנות בוקר פאנפיק באמת אבל באמת טוב של הארקו או דארי :) )
אז גיליתי שאני משתייכת לזן הפאנגירל, מסתבר יש שם למחלה הזו
קיצור טוב לדעת :)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
ואף אחד לא שם לב לרפראנס על הילד-שנשאר-בחיים? בניתי עלייך.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
הו תודה D:
הפנים שלי עדיין מתלבטות אם לחייך או להסמיק :)

לזכותי ייאמר שקראתי אותו בעברית ואין לי את המקור.
אמרתי שאתם תחפשו פרדמיונים! לא אמרתי שאני!
no fear (לפני שנה ו-5 חודשים)
אהבת, הוא שואל אותי. כאילו שהוא בכלל צריך לשאול. בוודאי שכן! אהבתי. אהבתי אהבתי אהבתי. אני לוחצת שלוש פעמים והלייק עדיין נספר כאחד. נו שוין.

אחת הביקורות הטובות.

"(כן, טוב, אולי הדוגמה האחרונה לא משהו.)"
נקרעתי XD

(יש לי הרבה דברים לומר לך, בעיקר להתפלץ על ההשוואה המתבקשת אומנם אך המשוללת מכל הוכחה של סיימון להארי, ועל עצם העובדה שאמרת "calm off" במקום "keep calm", אבל אני אשמור את זה לפרטי כנראה.)

(ורמוסיריוס הם *אכן* אהבת אמת, תודה לך שאת מכירה בזה!!!)
(אם כי פרדמיוני? פפר.)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
ואז קראו לה בשם. (שקט.)
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-5 חודשים)
אבל היא קודם נולדה ואז צרחה
(גוועלד)
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
זאת היתה נקמת ההורים על הצרחות בלילה.
ורמוסיריוס זה פשוט הסלאש הכי טוב של הארי פוטר. זאת עובדה.
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-5 חודשים)
עדיין לא הבנתי.
רמוסיריוס? אוי. את מקולקלת יותר משחששתי.
פַּפְּרִיקָה (לפני שנה ו-5 חודשים)
למה לדעתך קראו לה ריינבו, בייקר?
כתוב שם שיש לו הפרעה דו קוטבית, לא הסקתי את זה או משהו. ויש לך קרדיט. הוא פשוט התעורר מאוחר.

סליחה כריס סליחה... אבל לכבוד הוא לי.
והחוצפה! אני כבר עשיתי חמישה מבחנים (ונכשלתי באחד ועברתי שלושה ומחכה לציון בחמישי) ואתה עוד לא התחלת?

אל תלכלכי על רמוסיריוס, בבקשה. הם אהבת האמת שלי.
מוּמוּ (לפני שנה ו-5 חודשים)
אחת הביקורות הטובות שלך.
רמוסיריוס?? עאעאע אני לא יודעת אם אני בעד או נגד
(לפני שנה ו-5 חודשים)
ביקורת אדירה
כמעט פספסתי תחנה
התיאוריה נפלה
כולנו צריכים ללמוד

תקופת מבחנים
פאן
מתחיל בראשוןןן
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-5 חודשים)
אהה ואין לי קרדיט. ניצלתי בנס ;)
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-5 חודשים)
מה העניין עם ריינבואו ראוול התינוקת?
אעע ארבעה כוכבים בסוף!
חוצמזה, את אדירה ואני גאה בך.
(וגם אמיצה. וול)
אעע והקטע על גריפינדור. אני מתה.
מאניה דיפרסיה. טוב שמישהי יודעת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ