ביקורת ספרותית על האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01 מאת לוסי מוד מונטגומרי
ספר מעולה

---

אן:"אני פשוט לא מאמינה שהגענו לפה! לגמרי לבד! זה הכל באשמתי! למה אני תמיד עושה צרות? זה הכל בגלל השיער הג'ינג'י שלי, קשה להיות ילד טוב כשיש שיער ג'ינג'י!"
אליס:"הייתי אמורה להיות עכשיו בשייט ממש כמו בטיטאניק עם המשפחה שלי, ועכשיו אני פה,איתך- זרה מוחלטת באי בודד"
אן:"אני מצטערת! לא הייתי צריכה להתחיל לשחק בסירת ההצלה ובטח שלא לקרוא לך לבוא איתי... אני באמת מצטערת... את סולחת?"
אליס:"יש לי בררה? אני אולי היסטרית אבל את כנראה הבן אדם האחרון שאני אראה בחיים שלי.." *פורצת בבכי*
אן:"היי, אל תבכי, אנחנו נצליח לצאת מזה! היי רגע, אפילו לא שאלתי איך קוראים לך, כמה שאני לא מנומסת!"
אליס:"זה בסדר. אליס. זה השם שלי. איך קוראים לך?"
אן:"איזה שם נפלא יש לך! קוראים לי אן שרלי, למרות שהייתי מעדיפה קורדיליה, זה הרבה יותר רומנטי ומלכותי. אבל אף אחד לא קורא לי ככה אז אני מסתפקתבאן בפתח,אן בפתח נשמע הרבה יותר מלכותי באן בקמץ. את לא חושבת ככה?
אליס: *מתעודדת קצת ומגחחת* את מוזרה. אני אוהבת את זה. את גם מדברת ממש הרבה, אפילו יותר ממני, וזה לא קורה כל יום. אבל, את בכלל לא נראית לחוצה מהסיטואציה... את יודעת משהו שאני לא?
אן:"אני יודעת שהכל יהיה בסדר, אפילו שהשיער שלי יהיה בסדר יום אחד. אנחנו בסה"כ צריכות קצת עבודה זה הכל. אני רק מקווה שמתיו לא דואג..."
אליס:"עבודה בהחלט צריך, וגם משהו שיעסיק אותי לפני שאני ארכיב צוואה בראש. בואי נתחיל בלסמן SOS גדול על חלקת האדמה הזאת פה, ככה שאם יחפשו אותנו יראו סימן שאנחנו בחיים."
אן:"את תסמני את הSOS ואני אלך לחפש לנו קצת אוכל."
וכך עשו, אליס כתבה SOS כל כך גדול שאפילו חייזרים יכלו לראות אותו, ואן מצאה בננות וקוקוסים. הן בנו מקום מחסה עם סירת ההצלה המפונצרת ובסופו של יום הדליקו אש ואכלו סביבה.
אן:"נשמעת כמו עיר מקסימה, התל אביב הזאת."
אליס:"היא באמת כזו. יש לך אחים?"
אן:"אולי... אולי היו לי ומסרו אותם למשפחה אחרת. ככל הידוע לי אני בת יחידה. בכל מקרה מתיו ומרילה כבר זקנים, ואני במילא עושה להם צרות, אח או אחות היו עושים בלאגן פי שניים ממה שאני עושה. ותארי לך את זה."
אליס:"מתיו? מרילה? את קוראת להורים שלך בשמות הפרטיים שלהם?"
אן:"הם לא ההורים שלי, למרות שאני אוהבת אותם כל כך, כנראה כמו שהייתי אוהבת את ההורים שלי."
אליס:"אה... סליחה."
אן:"זה בסדר."
*שתיקה*
אליס:"את יודעת, למרות שהמצב עכשיו משוגע לגמרי, ולהיות תקועה באי בודד באמצע שום מקום זה בהחלט מצב הזוי- כיף לי. כלומר, איתך."
אן:"גם לי, אליס. ואני שמחה שמצאתי עוד חברת אמת."
אליס:*מחייכת* "גם אני. אבל עכשיו צריך לישון ולהתפלל שמישהו ימצא אותנו."
אן:"צודקת... לילה טוב, אליס."
אליס:"לילה טוב, קורדיליה."
-
אן:"אליס!אליס!אליס! ת-ת-ע-ו-ר-ר-י! בחיי את ישנה כמו דוב!אליס!"
אליס:"מההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה?!"
אן:"הו נהדר, התעוררת. כבר חשבתי שמתת מרעב."
אליס:"מה קרה?" *מפהקת*
אן:"את לא שומעת?"
אליס:* מקשיבה* "זה נשמע כמו הליקופ... יש! אן! ניצלנו, מצאו אותנו!!!"
אן:"כן! אמרתי לך שהכל יהיה בסדר! את מאמינה לזה?!"
ושתיהן החבקו חיבוק אוהב של חברות שכאילו מכירות שנים, ולא ארבעה ימים. ואל דאגה, זה לא היה חיבוק של פרדה, הן חברות טובות עד עצם היום הזה.

*****

התחלתי לקרוא את "האסופית" מתוך חדל ברירה של עבודה בספרות. אני מודה, חשבתי שהוא היה משעמם. כמה שטעיתי.
הוא מדהים.
אני כל כך אוהבת את אן, את האופטימיות הלא נורמאלית שלה והשמחה שלה, את העדינות שלה והשגעון שלה. היא ילדה מיוחדת.
(ולכן בעבודה בספרות בכלל לא זלזלתי. הייתה משימה לכתוב קטע של "תארו לעצמכם שאתם תקועים באי בודד עם הדמות הראשית בספר". עפתי על זה, עשיתי אותנו חברות הכי טובות ונהנתי מכל רגע.)
הספר הזה מביא איתו רגישות וחוויה על תצפית של ילדה, שלא בטוחה במקום שלה בעולם הזה, שאף אחד לא אהב אותה לפני ולא דאג לה לפני. ילדה שעוברת תהליך מדהים של התבגרות, אושר, הכרות עם אנשים חדשים ואהבות. מילדה שלא אהבו אותה, לילדה שלא מבינה מה קורה פה, לילדה שלומפרית ומצחיקולה, לילדה אחראית ומשתדלת, לילדה בוגרת ומדהימה. באמת מדהימה.
ממליצה מאוד לקרוא ולהתקע גם על איזה אי בווד עם אן.

» ביקורות נוספות של אליס
» ביקורות נוספות על האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה] - אַן שֶרְלִי האסופית #01