ביקורת ספרותית על סדרת ספרי הארי פוטר - כל שבעת הספרים מאת ג'יי. קיי. רולינג
ספר מעולה

---

האם ניתן לצלול בלי לדעת לשחות ובלי לצוף לאחר מכן, ללא דופק? עבור מי שניחן בשתי ידיים שמאליות, כמוני, זה אתגר לא פשוט. תעיד על כך היתושה האחרונה שזמזמה לי מסביב לפנים ושניסיתי למחוץ, אבל מצאתי את עצמי מוחא לה כפיים ונותן לעצמי סטירות.

אז הוצאתי את שתי ידיי השמאליות מהכיסים העמוקים, שם הן הצטנפו מחמת הבושה (ועל הדרך הן תקעו את הרוכסן), והשתתפתי בשלושה קורסי שחייה. בכולם נכשלתי כישלון חרוץ (כישלון חרוץ, תלמיד עצלן). את מדריך השחייה האחרון, זה שהכריז בפניי שהוא עומד להפוך אותי לשחיין אולימפי, כמעט הטבעתי יחד איתי. שמועות עיקשות טוענות שמאז הוא שוחה רק בבריכה המתנפחת בחצר ביתו. לשם כך הוא נעזר במצופים.

אז לשחות אינני יודע, אבל זה לא מנע ממני לצלול לקרקעית האוקיינוס שנקרא הארי פוטר. "צולל חופשי ללא מצנח, לכל הכיוונים נפתח, והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת" הוא לא רק ציטוט מ"נשל הנחש", שירו היפהפה של מאיר אריאל, אלא גם משפט שמתמצת את חוויית הקריאה שלי מהספרים. אז מה יש לנו כאן, על קצה המזלג? יש דובי שהוא דווקא גמדון בית, רוח רפאים שרודפת את שירותי הבנות, תלמידה בבית הספר שהופכת לחצי חתולה ולאחר מכן אף מתאבנת (הייתי מעדיף חתולה שלמה, ושתחזור כבר לסימניה), יומן שאם כותבים בו הוא עונה בחזרה, מנהרה שחבויה בתוך עץ, מפת קונדסאים המציגה את הדמויות שנמצאות בהוגוורטס ברגע נתון כנקודות מהלכות, ובל נשכח את אוכלי המוות המרושעים (אני יכול להישבע שזיהיתי ביניהם יתושה עם מטען של שני ליטר דם). כל אלו כשלעצמם פחות מעניינים. באותה מידה זה יכול היה להיות עמוד חשמל תקוע באדמה, שעם הלחש הנכון הופך לעפיפון מרחף. מה שמרתק זה האופן בו הם חוברים ויוצרים פנטזיית הרפתקאות מותחת, סוחפת, מרתקת, שופעת הומור שנון ודמיון עשיר. פשוט כיף של ספרים.

למי אני ממליץ על הספרים? למי אוהב קרמבו ולמי שמעדיף סוכריות ברטי בוטס בטעם תרד וכרוב ניצנים, למי שרודף אחרי המכתבים שבוששו להגיע מהדואר (הזמנה לברית מילה דרך דואר ישראל תגיע כשהעולל יחגוג בר מצווה) ולמי שהמכתבים רודפים אחריו. למי שאוהב טניס (הכי טוב פדרר והכי טובה מי שאוהבת אותו) ולמי שמעדיף את משחק הקווידיץ'. למי שאוהב ביצת הפתעה של קינדר שבתוכה חבוי צעצוע ולמי שמעדיף צפרדעי שוקולד שבתוכם חבויים קלפים של מכשפות וקוסמים מפורסמים. למי שטרם קרא אותו (כן, אתה, הילד האינואיטי מגרינלד, תוריד ת'קרח מהעיניים. אני מדבר אליך!) ולמי שקרא אותו אינספור פעמים (ואין לנקוב בשמו).
למי אני לא ממליץ על הספרים? למורי (מחשבות, זה אתה? רואים שלא הייתי כאן איזה מיליון שנה). אל דאגה, שום סכנה לא רובצת לפתחו של אייטמטוב. לא הארי פוטר יהיה זה שיגזול מ"והיום איננו כלה" את מדליית הזהב, ושום קסם לא יעזור כאן.

אל הספר הראשון בסדרה הגעתי עם ראש פתוח (בגלל הפטיש 5 קילו), ואילו אל שלושת הבאים הגעתי כבר עם ראש חבוש (במסכה). את ארבעתם (ועוד הקסם נטוי) קראתי בזכות זשל"ב, הטוב שבמדריכי הצלילה וחוקר שב"כ בפוטנציה, אשר הפעיל עליי לחץ פיזי מתון לקרוא את הספרים (פטיש? גרזן!), ולא חדל גם כאשר דחיתי אותו בקש וגבבה (העוזרת גנבה את הספר!), ועל כך נתונה לו תודתי. בזכות התמדתו הרווחתי סדרת ספרים נפלאה.

את הספרים עבי הכרס הללו (בינתיים - ארבעת הראשונים) גמאתי בימים ספורים, מה שמוכיח שלא זו בלבד שניתן לצלול בלי לדעת לשחות, אלא שניתן גם לגמוא מרחקים עצומים בלי רישיון נהיגה. שלושה מורי נהיגה ניסו ללמדני את התורה, וכולם נחלו כישלון חרוץ. מורה הנהיגה האחרון, זה שהכריז בפניי שהוא עומד להפוך אותי לנהג מרוצים, כריות האוויר נפתחו והצילו אותו ברגע האחרון. שמועות עיקשות טוענות שמאז הוא מתנייד רק באמצעות האופניים של בנו בן החמש. לשם כך הוא משתמש בגלגלי עזר.
אבל למה לי להתעסק בקטנות, באמת? בתפריט החדש שלי (אף מילה על שוקולד, שלא תתנו לי מכות): למנה ראשונה קפיצת באנג'י, למנה עיקרית טיפוס מצוקים ולקינוח רפטינג.

יש רופא בקהל? עדיפות לפתולוג מאבו כביר.

» ביקורות נוספות של מסמר עקרב
» ביקורות נוספות על סדרת ספרי הארי פוטר - כל שבעת הספרים