ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

מדוע חייבים לדבר על קווין?
על ספרה של ליונל שרייבר "חייבים לדבר על קווין"

שלוש מערכות יחסים משפחתיים ניצבות בראש הרומן של שרייבר. ייתכן שארבע. מערכת יחסיו של קווין עם אחותו הצעירה ממנו בשנים רבות הינה שולית וצדדית בסיפור. שלוש מערכות היחסים העיקריות הן זו של קווין עם אביו, זו של האב והאם, אך בראש ובראשונה מערכת היחסים של קווין עם אמו, אווה.
היחסים המזוויעים, האנטי חברתיים כל כך, של קווין עם בני משפחתו, ממצים בעצם את אישיותו הסוציופתית, האגואיסטית, הממוקדת בעצמה. לקווין אין חברים זולת המחשב שלו, אם ניתן להחשיב מחשב כחבר לחיים. אין לו עם מי להתרועע, הוא אינו מסוגל להסתדר עם איש, ואיש אינו מסוגל להסתדר איתו. אישיותו המופרעת של קווין היא אישיות מרירה, צינית-סרקסטית, הוא מלגלג על הכל ועוקץ את כולם, גם ובעיקר את מי שמנסה ורוצה להיטיב עימו, הלא הם הוריו.
יחסיו של קווין עם אביו שונים מיחסיו עם אמו. מערכת יחסיו עם האב קורקטית עד תקינה, עד כמה שניתן לכנות יחסים מסוג זה בשם תקינים. האב אוטם עיניו מראות ואזניו משמוע כל ביקורת שלילית על קווין, ייתכן שעושה כך ביודעין, מתוך מגמה מודעת להגביר את הטוב שבבנו על הרע, אך ייתכן גם שתגובותיו אלו כלפי בנו הן שלא במודע, מתוך הדחקה. כך או כך, יוצא שאת המאבק ואת ההתמודדות החינוכית עם הילד הוא משאיר לרעייתו. לא זו בלבד שאין הוא תומך בה במאבקה זה, לא די שאינו עומד לצידה לפחות בגיבוי מילולי, אלא הרבה מעבר לכך, הוא מרפה את ידיה ומגונן על קווין הצועד בדרך האגוצנטרית האכזרית שלו. לא בכדי, האב עצמו הוא אשר נופל קרבן למעשי האכזריות של קווין. הגולם קם על יוצרו. טיפחת אותי? עכשיו "תאכל אותה".
אווה חצ'טוריאן, האֵם הַרְגִישה כל כך, היא זו שמספרת את הסאגה המשפחתית המצמררת בגוף ראשון, כשהיא כותבת את סדר השתלשלות המאורעות והעניינים במכתב, כביכול, לבעלה, לאחר מעשה, כשוך הסערה, כמו משחזרת את הדברים לעצמה. בספר, צועקת אווה את כאבה, דווקא משום שאין לה, ולא היה לה מעולם, מי שיתמוך בה, שיאזין לה, שיידע להקשיב, להזדהות רגשית.
סיפורה הנורא של אווה חצ'טוריאן, אף שלא אירע במציאות, הינו סיפורו המציאותי של כל אחד ואחת מאיתנו, של כל הורה לילדים ושל כל בן/בת זוג. ארבע הן הנפשות הפועלות בעלילה: שני ההורים, הבן והבת, כאשר קווין הוא הבן של אבא'לה, והבת – היא המועדפת על אמא'לה. מערכת יחסים זו נותנת אותותיה ובאה לידי ביטוי לכל אורך העלילה הסוחפת, הכתובה ביד אמן. מדהים לגלות כיצד הסופרת, שמעולם לא נישאה לגבר ולא גידלה ילד משלה, מיטיבה כל כך לשרטט בקוים עדינים ומדוייקים את כל האמירות והתגובות הנשלחות רצוא ושוב בין אווה לבנה ובין אווה לבעלה.

ספרה של שרייבר הינו ספר קשה אך מרתק. קשה, משום שהוא חושף מציאות כאובה הנוגעת לרבים מאיתנו: הילד הוא שלך, הבן הוא שלך, גם כשהתפוח נופל רחוק מהעץ, גם בשעה שהוא נוהג בשונה לחלוטין מכל נתיב החינוך שהענקת לו, גם כשהוא צועד בנתיבים הפוכים לאלו שניסית להצעידו בהם, וגם כשהדרך הכאובה בה הוא מהלך מובילה אותו לאבדון אישי ולאובדן משפחתו.
הכאב הוא בראש ובראשונה כאבה של האַם, אווה. אך לא רק. גם קווין עצמו כאוב. הוא אמנם אינו מראה זאת, הוא "משחק אותה" קשוח, אדיש, לא אכפתי ומתנכר, אולם בעצם הוא אישיות מיוסרת, משום שהוא הסובל הראשי והעיקרי מהתנהגותו הא-סוציאלית.
כשאנו קוראים את סיפורה של אווה, תוך שאנו נסחפים במערבולת המאורעות, איננו יכולים שלא להרהר בעצמנו, בילדינו, בתלמידינו. ד"ר עדה בקר מתמודדת בהצלחה עם השאלה "כיצד נגדל ילד חברותי". אווה חצ'טוריאן, לעומתה, מתמודדת בלא הצלחה, עם השאלה "כיצד שורדים בבית אחד עם ילד אנטי חברותי". ליונל שרייבר מיטיבה להלך בין הטיפות ונמנעת מלהאשים איש. קווין הסוציופת, אליבא דשרייבר, איננו תוצר של החֶבְרָה. הסופרת אינה מפנה אצבע מאשימה לעבר ההורים כמי שלא השכילו לחנכו כיאות. שהרי אחותו של קווין צמחה והיתה לילדה מקסימה, חברותית, מחונכת וממושמעת להפליא, אהובה על כל רואיה. אם היה הילד רק פרי חינוכם של ההורים, או רק תולדת הגנים שלהם, כיצד צמחו שני ההפכים, יעקב ועשו, מאותם אב ואם? - - -

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]