ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

ידעתי שאקרא את הספר הזה באיזשהו שלב, אבל דחיתי את קריאתו בידיעה שהוא קשה לעיכול, בעיקר להורים. בדיעבד, אני יכולה לומר שרתיעתי מהספר היתה מוצדקת ואשר יגורתי בא לי – ובגדול: זהו ספר מעורר חלחלה, חרדה, בחילה. ספר שנועץ סכין בלב, ומסובב...
ובכל זאת היה שווה: סבלתי, אבל יחד עם זאת לא יכולתי להפסיק כי הוא פשוט מעולה.
עצם נושאו של הספר היה יכול להוביל לכתיבה קלישאית, יללנית, עתירת מניפולציות רגשיות, ומכל המלכודות הללו הסופרת מצליחה להימנע ומוציאה תחת ידיה יצירת מופת מעוררת מחשבה.
אווה, אימו של קווין, כותבת לאביו, בזמן שקווין מרצה את עונשו בכלא לנוער לאחר ביצוע טבח המוני בתיכון שלו. מטרת המכתבים להבין מה הביאו לעשות זאת, לעקוב אחר סיפור חייו מרגע לידתו ועד ביצוע המעשה, לנסות להבין אם ומה חלקה בכך. מן קתרזיס של לשפוך הכל, לחוות הכל מחדש בעיניים של זו שראתה את שיא הזוועה אליה הגיעה בנה, ועכשיו לא נותר אלא לדבר על זה.
הסיפור הזה בעיני הוא בעצם סיפורה של תאונת שרשרת שתבעה הרבה קורבנות בדרך, וששיאה, כאמור, ברצח ההמוני:
אימו של קווין, אווה, היא קורבן של תכתיבי ה"פרו ורבו" שהביאו אותה ללדת ילד מהסיבות הכי לא נכונות.
קווין עצמו, שנולד לאם שלא באמת רצתה בו ושידרה זאת מרגע הלידה (למרות שניסתה לאלץ את עצמה להרגיש ולהעניק) הוא קורבן של נסיבות לידתו ואופן גידולו.
וכל אותם ילדים ומבוגרים שקווין נהג בהם כבכלי משחק, אף הם קורבנות בתאונת השרשרת הזו.
התאונה הזו יכלה להימנע לו אווה היתה מודעת וקשובה לרגשותיה האמיתיים, שאותתו לה לא להרות וללדת את הילד שבעלה רצה בו כ"כ. זו הטעות שלה. כאן נעוצה אשמתה.
אווה נעה בין רגשי אשמה חריפים על אופן התנהלותה עם קווין לבין התנערות מאשמה ותלייתה בגורמים אחרים. ואכן, אין ספק שגורמים נוספים תרמו להתפתחותו הלקויה של קווין, אך הם רק בבחינת תוספת לאשמתה שלה - העדר קו חינוך אחיד שמתבטא באמהות תובענית וחשדנית-בצדק-שמנסה, אבל נכשלת, בהצבת גבולות, לעומת אבהות כרוכייתית, סלחנית, עיוורת וחסרת עמוד שדרה, אלימות שגואה מכל עבר כדוגמת מעשהו של קווין, ערכי התרבות האמריקאית, ועוד ועוד.
למרות שאווה, על פי תפיסתה, חופרת בעצמה ושוטחת בכנות את רגשותיה- על המבישים והמביכים-כאחת שאין לה יותר מה להפסיד, היא לא מודה בפה מלא בטעות הראשונית והגורלית-עצם לידתו של קווין.
ונשאלת השאלה: האם היא בעצם ערה לטעותה ומדחיקה אותה בנסיון להגן על עצמה מפני קריסה סופית, או שמא היא לא באמת מודעת עד הסוף והתובנה הזו נסתרת מבינתה?
השאלה הזו כל הזמן הדהדה לי בראש והזכירה לי לא להתייחס לכל דבריה של אווה כאל אמת מוחלטת וכנה. והכוונה היא לא לסיפורים על התנהגותו מעוררת הפלצות של בנה, אלא על תחושותיה, תחושותיו והפענוח שלהן.
חשבתי לעצמי למה כ"כ אכפת לי שהיא תודה באשמה, שבאמת תיקח על עצמה את האחריות לכל הסאגה הזוועתית הזו? למה אני כועסת עליה שהיא לא עושה את זה? מה זה יעזור שהיא תכה על חטא ותתלוש את שערותיה? והבנתי שזה חשוב לי כי הגרעין שאני לוקחת מהספר הזה הוא המסר של: אל תעשו ילדים שאתם לא באמת ובתמים רוצים בהם. הם מרגישים את זה. האנטנות שלהם מכוונות אל תוך תוככם ושום דבר לא נעלם מהם.
אז נכון שעומדת לזכותה אי הידיעה – היא לא באמת יכלה לדעת את ההשלכות של לידת ילד לא רצוי, היא האמינה שתצליח לגייס את הגישה והרגשות "הראויים" לכשילדה יגיע לעולם. אולם כמו שבעולם המשפט, במקרים מסויימים, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, גם כאן אימו של קווין נמצאת אשמה, ואת העונש שלה היא מרצה מהרגע שקווין נולד ועד אחרית ימיה.
אז ברור שכאן מדובר בהקצנה בוטה של ההשלכות. לא כל ילד שנולד בנסיבות כאלה הופך לרוצח או אפילו מגיע לקרסולי התנהגותו החולנית והשטנית של קווין – הן יכולות גם להוביל "רק" לילד שגדל לא כפי שמגיע לילד לגדול, ולהיווצרותו של לופ הרסני אינסופי בו הילד האומלל מאמלל את סביבתו שמאמללת אותו וחוזר חלילה.
אבל ההקצנה הזו היא היא שמחזקת את המסר שמחלחל מהספר הזה.
בתחילת הספר מופיע המשפט: "ילד זקוק לאהבתך יותר מכל, דווקא כאשר הוא ראוי לכך פחות מכל" (ארמה בומבק). ואני רוצה להתייחס לשלב מוקדם יותר ולומר: ילד זקוק לידיעה שהגעתו לעולם היתה מבורכת. וכשהבסיס הזה מתקיים אפשר להמשיך לשלב הבא וללמוד הורות טובה מהי.
יש לי עוד המון מה להגיד על הספר המטלטל הזה ואני בטוחה שאשאר תחת השפעתו עוד תקופה ארוכה.
על אף שמהספר נושב קור מקפיא עצמות הוא מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של ציפי
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]