ביקורת ספרותית על פלא מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה

---

לא יאומן שביקור חטוף בגלידרייה והצצה קצרה אל הילדה שפניה נתעוותו הולידו יצירת מופת שכזו.
ר"ג פלאסיו, מעצבת אופנה ללא רקע קודם בכתיבה, יצרה בכשרון רב ספר שפשוט קשה להניחו מהיד.
הוא אינו מוגדר כספר מתח, אלא כספר לילדים ולנוער, אך הוא מעורר מחשבות עמוקות בלב כל מבוגר שיקרא בו.
הספר מלא בתובנות נפלאות אודות נפש הילד (והאדם בכלל), אודות סטיגמות חברתיות ודעות קדומות, אודות קבלת החריג והשונה מאיתנו, וכל כולו ספוג רגישות עצומה לזולת.
עוד באותו ערב, בסופו של היום בו נתקלה הסופרת ר' ג' פלאסיו עם ילדיה באותה ילדה אומללה, התיישבה פלאסיו והחלה בכתיבת ספרה.
מסתבר, שהיא עצמה לא תארה לעצמה את סיחרור ההצלחה של ספרה זה.
הספר פותח בכניסתו של אוגי (קיצור של השם אוגוסט) לכתה ה' בבית הספר ביצ'ר. האם שמו של בית הספר רומז לספרה המונומנטלי של הרייט ביצ'ר סטו - "אוהל הדוד תום", הקורא תיגר על הגזענות הלבנה ועל אפליית השחורים? האם שמו של גיבור הסיפור רומז לעונת הקיץ החמה והשמשית הצפוייה להגיע לאחר החורף החשוך הגשום והקר? ייתכן. אולם הספר איננו עוסק ברמיזות ובמסרים מוסווים. הוא מניח הכל "על השלחן", ובאיזמל מנתחים פורשת פלאסיו את מסכת ייסוריו של אוגי, הילד הרך שנולד מכוער ואיננו מצליח להבין מדוע הרושם הראשוני שהוא יוצר בעיני כל רואיו הוא תחושת דחייה וגועל. במה חטאו ובמה פשעו, הוא שואל את עצמו ללא הרף, על שנגזר עליו גורל שכזה.
התרגום העברי של הספר מצטיין ביתרון נוסף. שהם סמיט ואמנון כץ השכילו לשלב בתרגומם את העברית המדוברת העדכנית ביותר של הנוער שלנו. בניגוד לתרגומי ספרות הילדים הקלאסית כדוגמת "הלב" של דאמיצ'יס או "ראש גזר" של ז'ול רנאר, מוגשים כאן לקורא הצעיר הישראלי מיטב הביטויים שאנו שומעים כל הזמן מפי ילדינו ונערינו. אציין כאן לדוגמה, כמה מהביטויים שצדו את עיניי בעת הקריאה. כילד, לא שמעתי ביטויים כאלה, וייתכן שגם האקדמיה ללשון עברית לא היתה מאשרת אותם, אולם הם פשוט נוצרו, השתרבבו או נולדו בתוך השפה המדוברת של צעירינו: "אז ככה". "שכולם בחדר היו מין-כזה עצבניים", "וזה הכי קורע!", "אז זהו". "כמו מה, כאילו?", שימוש רחב למדיי בביטוי "ממש", "כאלה" או "לגמרי", "משהו" ["בטקסי חגים וכאלה","שהם לא ממש ראו אותי", "לבחור יש לחיצת יד משהו-פחד", "היא לא לחצה לי את היד אלא מין-כזה נופפה לי וחייכה", "אומרים שהיא מה-זה קשוחה", "הוא לא הסתכל עלי אפילו פעם אחת בזמן שדיבר, מה שהיה בסדר מצידי", "בנאדם, תן לו להיכנס ולראות", "זה אולם ממש שווה", "מגניב" אמרה שרלוט, "אני מתכוון, מדע על-אמת, לא כזה שמשחקים בכל מיני ערכות של ילדים", "אבל, אח-שלי, אתה תהיה חייב לדבר", "אין מצב שאמרתי את זה", "אמרת שמדעים זה המקצוע-בחירה הכי טרומבלמטי"], וצמדי מילים של סומך ונסמך בצורה המדוברת כשה"א הידיעה מוצמדת לנסמך בלבד: הוא המנהל של הבית ספר החדש שלי", "עד אז הבית ספר היחיד שממש ראיתי מבפנים" - כל זה בנוגע לתרגום, שנותן לך הרגשה שגם אתה, הקורא, ממש צעיר וממש קוּל, כאילו, וזה מה-זה מגניב...
אז זה. ספר ממש מגניב. ל-ג-מ-ר-י !
מי שכבר קרא, יסכים איתי
ומי שלא קרא עדיין, לא יתחרט כשייקח את הספר ליד. אח-שלי, לגמרי !

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על פלא