בזבוז של זמן
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 בנובמבר, 2015
ע"י shila1973
ע"י shila1973
שיר לאיזי ברדלי
פעם היתה ילדונת קטנה, תמימה, מתוקה
נטולת הבנה. חסרת נסיון אך מאוד סקרנית
אדיבה, מנומסת וגם חייכנית.
ויום בהיר מבלי להזהיר,
היא חלתה.
ומרגע מותה ואילך, המשפחה עוברת מעין מהפך
האם תלושה ולא מתפקדת, האחות לגמרי לבדה מתבגרת, האח מפקפק בכל מה שקיים
מתמרד, מתנגד, מתנכר לכולם
והבן הקטן בעצמו מתכנס,
מתכווץ כמו חרק שאיבד את חייו כי אביו לא שם לב אליו.
והאב? הו האב, מה יהא עליו?
מאמין אדוק במלכות שמיים ובאמצעות תפילות ומעשים טובים
ימצא חן בעיני האלוהים.
מהאסון מנסה לשכוח, מהאבל לברוח ובילדיו לטעת כח.
וזהו
וזה הכל.
כל הדרשה על רגל אחת כי אם אמשיך ללהג עוד מעט
יהפוך השיר לעיסה דביקה ולא אוכל להסביר מה אותי דיכא;
המצב אליו נקלעה המשפחה? התמודדות? זכרון מול שכחה?
הדת החונקת חשיבה עצמאית ואולי סתם כתיבה נוראית...
אני מאוכזבת, מה יש לומר?
הרבה קשקשת, סיפור מיותר.
מועדון הספר ונשים מרחמות - אל תשכחו להכין ממחטות, לבוא בשמלות ולאפות עוגות!
נ.ב שי סנדיק הצלחת לתסכל, אולי מג׳יין אוסטן אצליח להתפעל.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
נתתי לייק, ובאמת כתבת יפה, אבל עכשיו לאחר שקראתי את הספר, לא מסכים בכלל עם מה שכתבת. זה ספר חזק, שמראה איך אסון כלשהו גורם למשפחה כלשהי להיראות. הספר מעניין, כתוב יפה מאוד. הספר לא ממש אמור להיות מצחיק, אם כיו היו קטע או שניים בודדים שהעלו חיוך על פניי.
|
|
|
shila1973
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אפרתי,
הספר בעיניו של שי סנדיק היה טוב ואיכותי, על כן החליט לתרגמו ולהוציאו לאור. אך לא בעיני; היה סוג של זלזול בטראומה המשפחתית הזאת למרות שהמחברת ניסתה לבחון את נקודת המבט של כל אחד מבני המשפחה. הנסיונות להמשיך הלאה, לשכוח את מה שקרה ולא משום שהחיים נמשכים ויש עוד ילדים לטפל בהם אלא כי כך הוחלט, עפ״י חוקי הדת. הומור לא מצאתי בכתוב, מטבע הדברים ובשום פנים לא יכולתי להזדהות עם האב הפרקטי או עם האם שבחרה במה שבחרה. אני מתחברת לכל צער באשר הוא, לכל אסון או טרגדיה אך הפעם היה נדמה לי שהמורמונית לשעבר הביאה את המוות בתור דוגמה. כעת גם הבנתי מדוע היא ״לשעבר״. |
|
|
נתי ק.
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
התחלתי אותו והתקשתי קצת להתמודד עם הנושא. לפי מה שהספקתי לקרוא
הספר טוב ומעורר מחשבה ואני בטוחה שאחזור אליו. כרגע לא יכולה להתמודד עם רצף ספרים הקשורים לילדים וטראומות
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
דן, אני ממליצה בפניך. ספר מעורר מחשבה. אני חושבת שאנשים דתיים ימצאו בספר משמעות
גדולה יותר מאשר כאלה שאינם דתיים (ולא חשוב מאיזו דת, פה מדובר במורמונים), אבל זהו סיפור עצוב ובעל רבדים פסיכולוגיים רבים, שכתוב באופן יפהפה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אפרתי
הצדק עימך. כיצד אדע האם הספר גרוע או משובח. היה עלי להוסיף בהערתי ל-SHILA שספר הגרוע בעיניה מחולל ביקורת מלאת הומור ושנינה. רשמי לפני את הערותיך באשר לטיבו של הספר. תודה על דבריך.
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
הספר כנה ואמיתי ואין בו אפילו גרם אחד של צביעות. להפך, הכותבת, שאיבדה את אמונתה,
מצליחה להביא את כל הסוגים של אמונה, כפירה, משבר אמונה וההתמודדות עם אסון בצל האמונה. הספר כתוב נהדר, ברגישות, בהומור, ובעיקר, בכישרון כתיבה נהדר. הוא עצוב, הוא מצחיק. ספר נפלא.
|
|
|
רחלי (live)
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אסון אחד! זה מה שקרה, והספר מראה כיצד משפחה אחת עושה הכל על מנת להישאר יחדיו למרות ההתנגשות בין האמונה, ובדעות של כל מבני המשפחה...
אני אהבתי, גם אני מצטרפת לשאלתה של רויטל ולא מצליחה להבין היכן הצביעות של הכותבת?
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
shila, לא הבנתי איפה הצביעות של הכותבת בעיניך.
הכותבת מבקרת את דרך ההתייחסות של הקהילה המורמונית לאסונות, כפי שהיא רואה אותה. הספר ממש לא מתאר איך הקהילה מתמודדת וממשיכה הלאה ללא נהי... אלא להפך, כיצד הפרט המתאבל נרמס תחת הדוגמה המחייבת להמשיך הלאה. איך אין מקום לאבל, לעצב, שלא לומר לדכאון ולהתפרקות. זו ביקורת, לא שיר הלל. גם בעיני מדובר בספר טוב, גם אם לא חף מבעיות. |
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
דן, הו, לא... הספר מצויין בעיני חלק גדול מהקוראים והמבקרים. אפשר לא לאהוב, זה לגיטימי,
אבל אתה כבר יוצא מנקודת הנחה שהספר גרוע. כשאני מכירה את טעמך, אני בטוחה שהיית אוהב אותו מאוד. לא סתם הוצאת סנדיק הוציאה אותו לאור.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
shila 1973
אהבתי את הביקורת, מלאת ההומור והשנינה. יפה מאד. כמה יצירתיות ספר רע אחד יכול לברוא....:)
|
|
|
shila1973
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
אם אתה מתכוון לנושא של מוות במשפחה אז
עם זה עוד יכולתי להתמודד אך כיצד כל קהילת המורמונים מתמודדת, הלהמשיך הלאה, בדרך מהירה וללא נהי, life goes on. זה קומם אותי. הספר, לפחות לפי ההעדפות פה אכן זכה להצלחה. בעיני הכותבת קצת צבועה, זה הכל. |
|
|
דוידי
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת משעשעת
הספר מונח אצלי על המדף בדרך כלל אני לא משאיר ספרים על המדף, אבל כאן הנושא די הרתיע אותי. הספר דווקא זכה לביקורות טובות בד"כ אם כי זה לא אומר כלום כידוע...
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
