ביקורת ספרותית על גוף ראשון: נוכחת מאת מירי שטרן־לב
ספר מעולה

---

קצת לפני החופש הגדול אירע מקרה חמור בתיכון שבו בתי לומדת.
נערה כבת 17 נתפסה ״בקללתה״ בשרותי הבנות.
היא ניסתה לתלות את עצמה עם הכבל של האייפון 15 פרו מקס שהוריה רכשו לה מתנה ליום ההולדת.
אחת הסטודנטיות שנכנסה לחדר השרותים שמעה קולות חניקה והחלה לדפוק בהיסטריה על הדלת, בועטת וצורחת. ואמנם, ניסיון ההתאבדות לא צלח.
אמבולנס שהוזעק על ידי אחד המורים מיהר להגיע ושני חובשים אספו את הנערה האומללה לבית החולים הקרוב.
ליסה ניסתה למות משום שנאנסה באכזריות על ידי שלושה נערים שכנראה שמו לה סם במשקה במועדון במרכז העיר.
את הדברים הללו שמעתי מבתי. הנהלת התיכון אמנם שלחה אמייל להורים אך לא טרחה לפרט אודות המקרה מטעמי צניעות הפרט אך אני הזדעזעתי עד עמקי נשמתי.
אני מנסה לתאר לעצמי את ההרגשה הנוראית בעת האונס: תחושת האימה, הגועל וחוסר האונים ולאחר האקט המחריד: סיוטים חוזרים ונשנים, מבטים מאשימים, בדיקות בבית החולים.
חודרים לה לגוף ולנשמה פעם אחר פעם עד כי היא מאבדת את הרצון לחיות.
ראיתי אינספור סרטים בתחום זה, קראתי על מקרים נוראיים אך דווקא ספר זה נגע בי יותר מכל מכיוון שנעשה בו ניסיון חשוב להבין את הנשים שנאנסו, לקלוט את הבושה שעצרה אותן מלספר את סיפורן, את ההסתרה - בעיקר כדי לא לפגוע בבני המשפחה האחרים.
מיכל, אישה תבונית ורגישה מחליטה לכתוב עבודת דוקטורט על נשים שעברו תוקפנות אלימה. היא משוחחת עימן, כותבת את תחושותיהן ובעיקר מנסה לגרום להם ״לצאת לאור״ , לספר את הטראומה ולא להדחיקה.
היא מעלה רעיון בפני המנחה שלה: לחוות עם הנשים הללו תהליך רוחני של התמקדות פנימה תוך התנתקות מהסביבה העירונית, היומיומית והמלחיצה.
היא משיגה מימון ויוצאת עימן לשבוע בכרתים.
שבוע שבו היא מצליחה להוציא מתוכן אמוציות, תובנות והחלטות אמיצות.
הסיפור ממש כבל אותי. הארועים שעברו הנשים הללו היו מחרידים והרגשתי מחויבות כלפיהן: מעין קריאת עדות.
הטראומה הינה חיה ונושמת על אף הזמן הרב שעבר והתוכן גרם לי להבין מדוע השתיקה הייתה ארוכה כל כך.
הכרחי לקרוא את הספר. לדעתי הוא בגדר חובה על מנת להבין ולוּ במעט את גודל האסון שכרת באחת את האופטימיות והבטחון מחייהן.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על גוף ראשון: נוכחת