פר של צמיחה מכאב , לא קל לעיכול ומאידך מציף נושא כל כך חשוב
בכתיבה מצויינת ומקצועית השווה קריאה .

בכל יום אנו מגלים על עוד ועוד נשים שחוו או חוות וחיות טראומה / פגיעה מינית , בימינו אנו דור
ה-ME TOO .
ופחות אנו יודעים מגלים או נחשפים על מקרים אלה בדורות קודמים שאז הבושה לדעת לדבר או
להיחשף היתה גדולה שבעתיים .
גוף ראשון :נוכחת רומן ביכוריה של <mark>מירי</mark> שטרן לב מעניק צוהר ובמה לאלה שעדיין

קצת לפני החופש הגדול אירע מקרה חמור בתיכון שבו בתי לומדת.
נערה כבת 17 נתפסה ״בקללתה״ בשרותי הבנות.
היא ניסתה לתלות את עצמה עם הכבל של האייפון 15 פרו מקס שהוריה רכשו לה מתנה ליום ההולדת.
אחת הסטודנטיות שנכנסה לחדר השרותים שמעה קולות חניקה והחלה לדפוק בהיסטריה על הדלת, בועטת וצורחת. ואמנם, ניסיון ההתאבדות לא צלח.
אמבולנס שהוזעק על ידי אחד המורים מיהר להגיע ושני חובשים אספו את הנערה האומללה לבית

במסגרת עבודת הדוקטורט אותה כותבת מיכל, העוסקת בנושא טעון ורגיש - נשים בוגרות, בעשור הרביעי ומעלה לחייהן שעברו אונס בילדותן ונערותן, ובחרו לשתוק, היא מקימה קבוצת תמיכה לנשים שזה המכנה המשותף להן. במסגרת הפעילות בקבוצה, הן טסות לריטריט בכרתים. אולי שם, באי הגדול הזה, שכל כך קרוב אלינו, אבל לא שלנו, אולי שם במקום הזר הזה, אפשר יהיה להוציא את המילים שלא יכלו להוציא כאן, בסביבה הטבעית שלהן, באוויר הכל