לקחתי לידי את הספר הקטן הזה והבטתי בעיצוב הכריכה שלו.
עיצוב מינימליסטי, המתאר חוט דק שנפרם, אבל יש לו המשך למשהו...
רק המפגש הזה ריגש אותי, גרם לי לעצבות ולגעגועים עזים לכל מה שידעתי, שהיה ואיננו עוד,
ולכל מי שהכרתי, שהיה ואינו כבר בן החיים.

הספר הזה כתוב בצורה הכי מרגשת והכי יוצרת הזדהות ואמפתיה, מהרבה מאוד ספרים עמוסי מילים ומשפטים שקראתי.
הסופרת הצליחה להציג בפניי את אביה ז"ל, כדמות של א

שלשום ישבתי לחוף הים עמוק אל תוך הלילה עם אדם יקר. למי שחי בהרים, הים תמיד יהיה מוקד משיכה קסום על גבול המיסטי. לעיר שנגמרת בים תמיד יהיה איזה חיבור עם האינסוף, פתאום העיר נגמרת ברצועה אינסופית של מים ואופק שנמתח בלי גבול.

כזה הוא המוות. ניצב שם בסוף, ממתין, בלתי נתפס ובלתי מעורער.

<mark>נגה אלבלך</mark> כותבת ספרון קצרצר שנקרא בגמיעה אחת על מות אביה. הספרון בנוי מסיפורים קצרים, מעין מכתמים אנקדוטליים על

עדן הוא רומן בשלושה קולות. שלוש נשים בגיל שונה ובמעמד שונה בחיים מחפשות אהבה והבנה. בספר שלושה חלקים כל חלק עומד בפני עצמו.
רוני אישה העובדת במשרד ממשלתי, מוצאת את עצמה במשבר נפשי ומחפשת מזור בשיטוטים בעיר והקשבה לאנשים זרים.
בחלק השני מסופר על דנה ורגב שני צעירים המקימים בית קפה והיחסים ביניהם טובים ומעניינים. רגב אוהב מאוד מוזיקה, אך אין לו מושג בניהול. בשביל זה יש את דנה צעירה מוכשרת וחדת לשו

על הזיכרון

הוא היה האבא של גיסתי, קשיש הראוי לשאת את התואר דור מקימי המדינה, ממייסדי חניתה, מי שעמד וקרא את הגדת הסדר הקיבוצי, עוד שהיה כזה, אחר כך הוא שקע לדמנציה, אבל כשהוא ראה אותי הוא ידע שאני מתעניין בהיסטוריה ותמיד אורו פניו וקלו רטט כשהוא סיפר לי בפירוט איך כמג"ד שלחם בתש"ח, הוא עצר את
פלישת הסורים, על יד מארב גדודי ממערב לגשר בנות יעקב.

הסיפור הזה מעבר להיותו סיפור מרגש הנשמע מאד

בשבילי זה תמיד תענוג לקרוא ספר של <mark>נגה אלבלך</mark>. בשפה נקייה וכתיבה ישירה היא יודעת לטוות סיפור שהקורא מיד נתפס אליו. היא לא תוליך את הקורא סחור סחור דרך משפטים ארוכים ונפתלים, ולא תעמיס ותכביר במילים. <mark>נגה אלבלך</mark> היא הרכבת המהירה. היא עושה את המסלול המהיר והישיר אל ליבו של הקורא. בכשרון גדול היא מאנישה את דמויותיה עד שאני כמעט יכולה להרגיש את הבל נשימתן עולה מבין דפי הספר, ותמיד אני מרגישה שהספר נגמר לי

<mark>נגה אלבלך</mark> כותבת בכישרון רב ובצניעות גדולה. הדמויות בספר הן: נתן פקיד בנק בגמלאות אשר חי לבד בבניין דירות. גליה היא רווקה צעירה, מורה בבית ספר יסודי המתגוררת בבניין הדירות בסמוך לנתן. גליה היא אישה צעירה שחשה חרדה בעת שהיא עומדת מול 32 ילדים ומנסה ללמד אותם בעוד הם נועצים בה עניים ומחכים לראות אותה בחולשתה. בכיתה שגליה מלמדת יש ילדה בשם דנה. יום אחד כאשר גליה מסיימת יום עבודה בבית הספר מחכה לה בחור

נתן,בנקאי בגמלאות,גליה,מורה בתחילת דרכה,דנה,תלמידתה של גליה,ומייקל אחיה הגדול של דנה,כל אלו נפגשו בנקודת זמן בחייהם , והחוליה המקשרת בין כולם הוא פטר , עובד זר מבולגריה , שהגיע לארץ לעבוד ,והופקע ממנו הדרכון , ובהמשך נתקל באלימות מצד המעביד המתעמר שלו, וכך מצא עצמו ללא קורת גג ,ללא דרכון, ללא שום דבר ואף אחד שיעזרו לו לשוב לחיי העצמאות , וכך מצא עצמו פטר מעביר לילותיו במקלט של בניין מגורים משותף

אחד הסרטים הגדולים שראיתי בחיי וממנו אני מקבלת השראה יומיומית לאופי האדם, לנורמות שבהן אנו מקובעים, למצבים שנראים כאילו נלקחו מקומדיית סלפסטיק אך הם למצער מציאותיים להחריד, הוא "בדרך למטה" משנת 1993 בכיכובו הגאוני של מייקל דאגלס.
סיפור דיי פשוט למעשה: ביל פוסטר, כנראה מתכנן מערכות נשק לשעבר (מקצועו מרומז בסרט) מתכנן להגיע לבית גרושתו על מנת לחגוג את יום הולדתה של בתם המשותפת.
בדרך לשם הוא נתקל ב

סילנד, הוא המקום שבו נמצא הלב.

זאת גם מדינה לכאורה Principality of Sealand ה"מדינה" ממוקמת בים הצפוני כ-10 ק"מ מזרחית לחוף סאפוק שבבריטניה, תושביה - מספר בודד של אנשים.סילנד בריבונות גרמנית. בסה"כ מבנה על אי.

ב"סילנד" שלפנינו, אותו כתבה <mark>נגה אלבלך</mark> - את ה"מדינה" מהווה בניין מגוריו של נתן כרמי. גימלאי בנק, איש אפור משועמם ומשעמם. אשר דר בקומה השנייה ב"סילנד" האפור. המשעמם. הישן. בקומה השלישית,