ביקורת ספרותית על החבל מאת סטפן אָאוּס דֶם זיִפֶּן
ספר מעולה

---

אני גרמנופילית.
(מה לעשות? אף אחד לא מושלם) וככזאת אני אוהבת לחקור את השפה, התרבות, האנשים והסיפורים.
גרמניה מעניינת מכל כך הרבה סיבות אך מה שבעיקר מרתק אותי בעם הזה הוא האיפוק שמתמשך שנים על גבי שנים.
ריסון בלתי נדלה שכולא בתוכו רגשות כגון שמחה, עצב ותסכול.
לא להראות מה שאתה מרגיש מתחיל מהילדות ואמנם, סיפורי האימה והפחד מתחילים מגיל צעיר: אגדות האחים גרים שהמפורסמות בהן; הנזל וגרטל, החלילן מהמלין, עוץ לי גוץ לי, רפונזל ועוד אינן מסתיימות בסוף טוב א-לה דיסני אלא בקץ רע ומר.
זאת על מנת ללמד את הקטנים לקחים שלעולם ישכחו.
לא לבטוח בזרים, לא להתבכיין, לא לקטר אלא לפעול, לעבוד ולחשוב על פיתרון נאות לכל בעיה שצצה.
״החבל״ הזכיר לי קולאז׳ נוסטלגי של אותן מעשיות.
קראתי אותו בהנאה מרובה ובעניין מתמשך ואף על פי שמדובר בסיפור קצר שהסתיים עוד לפני שהספקתי לבלוע את רוקי, הבנתי את מה שרצה הסופר לומר.
בכפר קטן, כמעט פסטורלי, מוצא תושב מקומי חבל ללא קצה. הוא מספר על כך לשאר הגברים בכפר והם מחליטים לחפש את קצהו.
מכאן מתחילה את מסלולה רכבת הרים שמסלולה לא ידוע.
היא מטפסת על הר גבוה וגונחת בעליה אך הירידה… אוי ווי זמיר הירידה… שומו שמים!
כדאי מאוד לקרוא ובעיקר ללמוד על אופים של האנשים בעלילה, על דרך חשיבתם ומה אנחנו היינו עושים לו היינו במקומם.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על החבל