ביקורת ספרותית על משחקי הסוף: המפגש מאת ג'יימס פריי
ספר בסדר

---

איך אני, אחרי כמויות של ספרים שקראתי ואחרי כמות נכבדת של סקירות שכתבתי נופלת לספר רק בגלל עטיפה נוצצת ותקציר משכנע?

12 שחקנים מ12 שושלות שונות מקבלים את האות לכך שמשחקי הסוף החלו, המשחקים שבסופו של דבר יובילו למפלת האנושות ולבחירת שושלת אחת שתוכל להעמיד את האנושות מחדש, השושלת שתיבחר מיוצגת על ידי השחקן שינצח במשחקים.
ובמשחקים? אין חוקים. רצח, הונאה, שנאה, אהבה, קנאה, טכנולוגיה, נשקים קרים וכו׳ הם חלק קטן ממה שהשחקנים עוברים על מנת להגיע לרגע הנחשף בו הם יוכרזו כמנצחים ויהרגו את שאר 11 השחקנים.

במה הספר הזה שונה מכל ספר אפוקליפטי אחר? בזה שהוא חידה בפני עצמו. סופרי הספר יצרו מעין חידה שתאריך הסיום שלה עומד על ה7 לאוקטובר 16׳, משמע עוד שנה, אלא אם כן מישהו יצליח לענות עליה לפני תאריך היעד ואז יזכה ב500 אלף דולר! וזה אמיתי לגמרי, במהלך כל הספר פזורים רמזים וקישורים לאתרי אינטרנט על מנת לעזור לקורא לפתור את החידה ולקבל את הפרס הנכסף אבל, בחייאת, אם הייתי רוצה לפתור חידות הייתי מגגלת ׳חידות׳ ומוצאת לי טונות כאלה לפתירה. מיותר לציין שלא נכנסתי אפילו לא לקישור אחד.
אגב, גם לא ידעתי שמדובר בספר ששוזר בתוכו חידה עד שלא פתחתי לקרוא אותו כי הדבר לא כל כך מובן מהתקציר.

הרבה ביקורות מנוגדות יש לספר ואני אגיד לכם למה. נושא הספר הוא נדוש, לעוס, מאוס וגורם להקאה בטח כשבכל עמוד שני יש קישור לאתר אינטרנט מה שמעבה את הספר בעוד 150 עמודים של ציורים וקישורים מעצבנים. בנוסף לכך, הספר דומה באופן מפתיע מאד לסדרת ׳משחקי הרעב׳ ואני לא היחידה שאומרת זאת ודבר שלישי - זו טרילוגיה וזה הכי מעצבן אותי כי היה אפשר לסיים הכל בספר אחד ולא למשוך אותו לשלושה ספרים.
מצד שני, הספר הזה כתוב פשוט מצוין! הכתיבה מאד נוחה לקריאה ומאד מושכת. אומנם יש מיליון שחקנים שצריך להבין מי הם ומה התפקיד שלהם אבל הכל מסודר ומסופר מאד יפה ומותח. מצאתי את עצמי מסיימת ספר, שהוא יחסית עב כרס, בשלושה ימים.

תראו, אני לא כאן על מנת להחליט לכם אם תקראו את הספר או לא, בסופו של דבר הדבר עומד לשיקולכם, קחו את הסקירה שלי בעירבון מוגבל, כי כפי שאמרתי הדעות על הספר הזה מאד חלוקות ובסופו של דבר לא סבלתי ואפילו די נהנתי.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על משחקי הסוף: המפגש