“וואו איזה ספר, אני אוהבת ספרים שיש להם מתכונים, אני לא בשלנית ולא מתיימרת, אני בצד של האוכלים, וכשמשהו נראה וואו, מעבירה בד"כ לאמא שלי שתעשה לנו. הספר מתחיל כשטאני מריה שהיא כותבת בעיתון מקומי, כל מיני מתכונים..... אבל אז, מחויבת לענות למכתבים לבעיות בענייני הלב... מפה ומשם היא תמיד תכניס גם מתכון שיביא פתרון לכותב עם בעיות הלב. וכמו שהסופרת סאלי אנדרו כתבה בתודות, זה ספר שמושפע מפתרון מקרה”

“לקחתי את הספר בעקבות המלצות החמות...ולא אהבתי בכלל. כל כך לא אהבתי שהחלטתי להפסיק בקריאתו. לא אהבתי את סגנון הכתיבה ותוכנו (לחזור שוב ושוב ושוב עד כמה העוגת שוקולד היתה נהדרת וכמה חתיכות אכל, רצה לאכול, נאכל?). לא אהבתי שילוב מילים באפריקנאס ללא תרגום/פירוש. בכלל, לא אוהבת שמנסים "לפתור" בעיות על ידי מתכון, בושם, חינה וכדומה. כאילו החיים כל כך פשוטים שרק מתכון טוב, בושם טוב או ציור חינה טוב יסד”

“ספר קליל, חמוד, מתובל בניחוח בישולים, רומנטיקה וקצת מתח. ספר שמתאים לקרוא בחופשה או בטיסה. ממליצה בחום! טאני מריה היא אלמנה. יש לה המון חברות במקום עבודתה אבל אהבה אין לה. האוכל הוא ההנאה הגדולה שלה בחיים. היא אוהבת מאד לאכול אך באותה מידה היא אוהבת לבשל לה ולכל הסובבים אותה. לטאני יש מדור מתכונים בעיתון אבל במערכת חושבים שהקוראים מעדיפים עצות בענייני אהבה ולכן רוצים להפסיק את עבודתה. חברתה הטוב”

“מלבד כתיבת מתכונים לציבור הרחב, טאני מריה משודרגת לרמת גורו עצות ומתכונים והיא מוצאת עצמה מייעצת בענייני הלב והנפש ומשלבת את העצות שלה עם מתכון שיכול לבוא לעזר, זאת במסגרת שבועית בעיתון המקומי של העיירה בה היא מתגוררת. השינוי הקל הזה בהגדרת תפקידה מכניס את טאני מריה לתסבוכת משטרתית לא פשוטה אשר מערערת את יציבותה היומיומית ואת השגרה השלווה והנינוחה שלה. טאני מריה היא אישה נעימת הליכות, שהתאלמנה”

“וואו איזה ספר, אני אוהבת ספרים שיש להם מתכונים, אני לא בשלנית ולא מתיימרת, אני בצד של האוכלים, וכשמשהו נראה וואו, מעבירה בד"כ לאמא שלי שתעשה לנו. הספר מתחיל כשטאני מריה שהיא כותבת בעיתון מקומי, כל מיני מתכונים..... אבל אז, מחויבת לענות למכתבים לבעיות בענייני הלב... מפה ומשם היא תמיד תכניס גם מתכון שיביא פתרון לכותב עם בעיות הלב. וכמו שהסופרת סאלי אנדרו כתבה בתודות, זה ספר שמושפע מפתרון מקרה”

“לקחתי את הספר בעקבות המלצות החמות...ולא אהבתי בכלל. כל כך לא אהבתי שהחלטתי להפסיק בקריאתו. לא אהבתי את סגנון הכתיבה ותוכנו (לחזור שוב ושוב ושוב עד כמה העוגת שוקולד היתה נהדרת וכמה חתיכות אכל, רצה לאכול, נאכל?). לא אהבתי שילוב מילים באפריקנאס ללא תרגום/פירוש. בכלל, לא אוהבת שמנסים "לפתור" בעיות על ידי מתכון, בושם, חינה וכדומה. כאילו החיים כל כך פשוטים שרק מתכון טוב, בושם טוב או ציור חינה טוב יסד”

“ספר קליל, חמוד, מתובל בניחוח בישולים, רומנטיקה וקצת מתח. ספר שמתאים לקרוא בחופשה או בטיסה. ממליצה בחום! טאני מריה היא אלמנה. יש לה המון חברות במקום עבודתה אבל אהבה אין לה. האוכל הוא ההנאה הגדולה שלה בחיים. היא אוהבת מאד לאכול אך באותה מידה היא אוהבת לבשל לה ולכל הסובבים אותה. לטאני יש מדור מתכונים בעיתון אבל במערכת חושבים שהקוראים מעדיפים עצות בענייני אהבה ולכן רוצים להפסיק את עבודתה. חברתה הטוב”

“מלבד כתיבת מתכונים לציבור הרחב, טאני מריה משודרגת לרמת גורו עצות ומתכונים והיא מוצאת עצמה מייעצת בענייני הלב והנפש ומשלבת את העצות שלה עם מתכון שיכול לבוא לעזר, זאת במסגרת שבועית בעיתון המקומי של העיירה בה היא מתגוררת. השינוי הקל הזה בהגדרת תפקידה מכניס את טאני מריה לתסבוכת משטרתית לא פשוטה אשר מערערת את יציבותה היומיומית ואת השגרה השלווה והנינוחה שלה. טאני מריה היא אישה נעימת הליכות, שהתאלמנה”