ביקורת ספרותית על משחקי הסוף: המפגש מאת ג'יימס פריי
ספר טוב

---

קשה לי לגבש דעה לגבי הספר הזה, בייחוד אחרי הביקורות המעורבות שקראתי כאן - חלןק נלהבות ומשבחות את הספר, וחלקן בזות לו.
העניין הוא שמצד אחד, יש את הפן השלילי שבא לידי ביטוי בעובדה שהעלילה נראית לא מבוססת ולא מובנת - כן, סבבה, יש משחקי הסוף וכולם פועלים כדי להשיג את המפתח הראשון. אבל, אממ... אם יורשה לי לשאול, למה בעצם? מה המטרה של כל משחקי הסוף האלה, ולמה לא מובא רקע שיענה על השאלות האלה וייתן מושג כלשהו לגבי מה שמתנהל? הדמויות מונחות ע"י מטרה מקודשת אחת - לנצח. לא חושבים יותר מדי על למה ובשביל מה, אלא פועלים באופן טכני.

כשאני קורא ספר, אם אני לא מקבל רקע כללי על מה שקדם לעלילה ומה המניעים של הדמויות, ההנאה שלי נפגמת, כי לא כיף לי לקרוא בלי לקבל מענה על השאלה הטריוויאלית - מאיזו סיבה קורה מה שקורה. הספר יכול להיות בעל עלילה משובחת ביותר, אך כל עוד חסר המרכיב הבסיסי שעונה על השאלה "מה הסיבה לכל מה שמתרחש" - הוא כבר לא אותו הדבר מבחינתי.
אה, כן, מתקציר העלילה ניתן להסיק שהספר, איך נאמר, לא ייחודי ביותר, אם אתם מבינים אילו ספרים נוספים הוא מזכיר לי.
מאידך גיסא, כמו שאומרים, יש את הפן החיובי. הפרקים קצרים וקולעים, לא מרוחים ומתישים מדי. אם אתה צריך לעצור את הקריאה, סביר להניח שתוך דקה תסיים את הפרק ולא תצטרך להיקטע במהלכו. זה יתרון די חשוב, שלצערי אינו נחלתו של מרבית הספרים, שבוחרים לכתוב פרקים באורך מוגזם, לטעמי. המעבר בין נקודות המבט של הדמויות גם היטיב עם הספר, כי היה נחמד לקבל תמונה כוללת של מה שקורה ברגע מסוים מהיבטים של מספר דמויות.
הספר היה גדוש באקשן והמהלכים שתוארו היו אדירים וקטלניים. כל שחקן מוכשר ומאומן היטב ומוכן כמעט לכל דבר, כך שהיה מרתק למדי לקרוא על קרבות בין דמויות דומיננטיות.

אז בחרתי להעניק בסופו של דבר 4 כוכבים, מהסיבה הפשוטה שנהניתי מקריאתו. כן, עם כל המגרעות שלו, ניכר שהושקעה בו מחשבה, ושמחתי כשהתברר לי שהעלילה של הספר לא נכתבה כלאחר יד בכדי להפוך את כל העניין לשיווקי וממוסחר בלבד, אלא שהושקעו בו מאמצים לגרום להנאת הקוראים.
אני לא יודע עד כמה זה נכון לומר שאני מפה בקוצר רוח לספר הבא, אבל כשהוא ייצא אני די בטוח שאקרא אותו בשמחה :)

» ביקורות נוספות של Book Shelf
» ביקורות נוספות על משחקי הסוף: המפגש