הביקורת נכתבה ביום שני, 17 באוגוסט, 2015
ע"י Pipes
ע"י Pipes
כמה מרגש יהיה לחיות בעולמם של החצויים.
לצאת אל הלא נודע, לגלות דברים חדשים כול יום, להילחם במפלצות אימתניות, לדעת שאחד ההורים שלך הוא אל יווני !
אתם יכולים לדמיין ?
פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס. הגיבורים שלי.
אני לא יכולה להסביר מה הם בשבילי, הדמויות האלו, כי הם יותר מסתם מילים שחורות על נייר.
פרסי ואנבת', אני מרגישה כאילו התבגרתי איתם.
אבל פרסי לא מוכן להתבגר.
ואנבת' נאלצה להתבגר מהרגע שבו נולדה.
הם כול כך שונים, וכול כך דומים, ומאזנים אחד את השני באופן מושלם.
כמה פעמים דמיינתם שאתם תלמידים בהוגוורטס ? או בבית הספר למוטנטים של צ'ארלס אקסייביר, או ציידי צללים , או פיות, או ערפדים ואנשי זאב.
כמה פעמים זה קרה?
זה היופי שבפנטזיה, כי היא, תרתי משמע פנטזיה.
המכתב אף פעם לא יגיע אליי.
מפלצת אימתנית לא תתקוף אותי.
וכשאלך למועדון ריקודים, בחור נאה להפליא וחבריו הנאים להפליא שרק אני יכולה לראות לא יטבחו בנער מסכן.
אני אחיה את חיי, והפנטזיה תישאר בגדר פנטזיה.
חלום.
אבל יש בפנטזיה הזאת גם הנאה, למרות שהיא אף פעם לא באמת תקרה.
רוב מעריצי הפנטזיה יגידו
"כמה נפלא יהיה לחיות בעולם שלהם ... "
אבל אני אומרת
כמה נפלא לחיות בעולם שלנו, כשעדיין יש מקום לדמיון.
אני יודעת שלא ממש דיברתי על פרסי ג'קסון, אבל ניסיתי להעביר את התחושות שלי לגבי הסדרה הזאת ומהי פנטזיה בשבילי. ומה הספרים האלו בשבילי.
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
