ביקורת ספרותית על פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי גקסון והאולימפיים #1 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

מישהו פה באתר אמר פעם, שספרים אוצרים בתוכם את מי שהיית כשקראת אותם לראשונה, כמו פרחים מיובשים.
אני הופכת עכשיו את הדפים ורואה בבירור את הפרח היבש שהוא היא. יש לה עיניים גדולות, וכל עולמה התמוטט עליה לפני פחות מחודש. עבור מישהו אחר זה אולי לא ייראה גדול כל כך, אבל בשבילה זה היה עצום. בשבילה זה היה כמו מקדח שקודח בבטנה ומרוקן אותה מבפנים, עד שהיא הייתה חלולה.
היא הייתה מסתובבת בימים ומרגישה את החור הפעור הזה בבטן, ובלילות היא הייתה מנסה לבכות, אבל הדמעות לא יצאו. הן לא רצו. ולמה להן באמת? בחוץ היה כל כך הרבה פחד... ובפנים היה להן המון מקום, כי הרי כבר לא היה שם שום דבר אחר.
וככה זה נמשך. החופש הגדול התערבל לתוך עצמו מסביבה, כמו מערבולת של חול שחנקה אותה. ואז, בשעתה הקשה ביותר, היא פגשה את פרסי ג'קסון.
והוא הציל אותי.

הרבה אנשים פה אוהבים את פרסי ג'קסון כי זה ספר טוב. אני אוהבת אותו כי אין לי ברירה אחרת. כי אתה לא יכול אלא לאהוב את מי שהיה שם בשבילך כשאף אחד אחר לא היה. אני אומרת פה הרבה שפרסי ג'קסון הוא הילדות שלי, אבל זה לא בדיוק נכון. קראתי אותו כשהייתי בת 12, לפני ארבע שנים בדיוק (אל תתפסו אותי על היום, אבל זה היה בתחילת החופש הגדול.) וכבר כמעט הייתי בגיל ההתבגרות אז, כך שאי אפשר באמת לומר שגדלתי עליו או משהו.
יותר נכון לומר גדלתי איתו. אומנם הוא התבגר בחמש שנים בזמן שעבר, ואני רק בכמה שבועות, אבל מבחינה נפשית הייתי אז בתקופה הכי רגישה ועדינה שלי, בדיוק רגע אחרי שבר ושנייה לפני שאני מתאחה וצומחת מחדש.
ואני לא יכולה להגיד שאני לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיו, כי ככל הנראה הייתי בדיוק באותו מקום. ואני לא יכולה להגיד שהוא המתיק את הזמנים הרעים, כי הוא לא, וכי החודשיים האלה היו הגרועים בחיי גם אחרי שקראתי אותו.
אבל לטוב ולרע, הוא היה שם. בין הידיים שלי, ובתוך הלב שלי, וכשקראתי אותו לא הרגשתי לבד.

ואני לא עומדת לומר שזה ספר מופת, כי אם להיות כנה - זה לא.
אבל זה ספר מהנה וקריא ומצחיק,
וזה ספר חמוד עם רעיון מעולה ודמויות מדהימות,
וזה ספר עם כתיבה מדהימה ושמות מעולים לפרקים,
וזה ספר שמשאיר אחריו טעם של עוד,
וזה ספר שבאים אחריו ספרים טובים באותה מידה,
וזה ספר שעושה לך חמים בלב כאילו אכלת אמבורסיה,
וזה ספר סוף סוף הגיוני שהדמויות לא מתאהבות בו בשנייה הראשונה שהן נפגשות (תודה לאל),
וזה ספר שנכנס ללב של מיליוני אנשים, ומיליארד סינים לא טועים, נכון?
וזה ספר שיותר מהכל, גורם לך להרגיש בבית.

ניסיתי לפני כמה שנים להקריא אותו לאחותי. הגענו ממש לפרק שהוא מגיע למחנה, ושם נשברנו. אני גיליתי במהלך הניסוי המלבב שאחותי היא היפראקטיבית כשזה מגיע לקריאה, והיא גילתה... טוב, היא גילתה מה הדרכים הכי טובות לגרום לי להתמוטטות עצבים. בכל מקרה, מאז אותו מאורע הספר נשאר בחדר שלה, על כל צרה שלא תבוא, אולי היא אפילו תקרא אותו, ולפעמים כשאני רואה אותו שם, על המדף שלה, עובר בי רעד נעים שזועק אליי "כאן את שייכת! כאן טוב לך!"
ובאמת שם טוב לי. ותמיד יהיה לי, על כל מקרה.
וזו הסיבה שאני אוהבת את פרסי ג'קסון.


נ.ב
במהלך כתיבת הביקורת הזו אני לובשת את חולצת מחנה החצויים שלי. זה לגמרי במקרה, אני נשבעת לכם.

» ביקורות נוספות של no fear
» ביקורות נוספות על פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי גקסון והאולימפיים #1