אזהרת ספויילרים.
"ואז, מה את חושבת שיקרה?" רטן הארי חרישית. "שמישהו אחר יחסל את וולדמורט בזמן שהיא מעסיקה אותנו כאן במילוי פחזניות בכבד קצוץ?".
דבר ראשון,יאק.כאילו,פחזניות במילוי כבד?כל כך ברור שזה מאכל בריטי.אבל אני לא כאן כדי להעביר ביקורת על מזון בריטי[ומזל שלא,כי אחרת כל הבית שלי היה מכוסה נייר טואלט ספוג בתה],אני פה כדי להעביר "ביקורת"[המילה היותר נכונה היא לשבח] על הארי פוטר ואוצרות המוות.הארי והחברים שלו כבר לא ילדים.הם עברו את השלב של לדחוף לאף של טרול שרביט,או לנסוע במכונית מעופפת.הם אפילו גמרו עם הבגרויות,הלימודים הרציפים,הם יותר בוגרים,יותר אפלים,ובקיצור,טינאג'רים.וכמו כל טינאג'ר שגרתי,שמורד בהורים שלו,או נושר מהלימודים,וטוען שאף אחד לא מבין אותו,ובין כמה ימים הורס נשמה של הקוסם האפל הכי חזק בעולם,גם הם קצת ככה.טוב,בעיקר החלק האחרון.הארי,הרמיוני,ורון נמצאים על סף מלחמה,ביחד עם כל עולם הקוסמים שבאנגליה.וולדמורט פועל,שוב,לא בגלוי,אבל בכל החלק הראשון של הספר[לא סתם הם חילקו את הסרט לשני חלקים]מסופר על הארי וחבריו,שנמלטים ממשרד הקסמים,שבמהלך החודשים האחרונים הלך ונהפך בשליטתו של וולדמורט.הם בורחים ממקום למקום,מנסים למצוא את ההורקרוקסים,ולהשמיד אותם,בעוד כל משרד הקסמים רודף אחריהם.לדעתי זה דימוי לא רע למלחמת העולם השניה,רק שבמקום הגזע הארי,יש את טהורי הדם,ובמקום כל השאר,יש את הבוצדמים[בני מוגלגים].הסיפור של הארי מתחיל להידמות לסיפור של אנה פרנק,רק הרבה יותר מגניב,ו...קסם,מה שנותן את "יומנו של הארי פוטר".לדעתי,הסיפור לא רק מתמקד בהארי,הוא גם נותן יומן אישי גם לרון,וגם להרמיוני,שכל אחד מהם השתנה במהלך הספרים.הייתה יכלה להיות האפשרות המוזרה שזה יהיה כתוב כמו גיבורי האולימפוס,מנקודות מבט שונות.מה שטוב בהארי פוטר,שלא כל דמות צריכה פרק משלה כדי להעביר לנו מה היא מרגישה.אפילו שזה מהנקודת מבט של הארי,הכתיבה האלוהית עדיין מעבירה את כל התחושות שלהם,גם אם זה לא הם מדברים.טוב,אני חייב להגיד משהו על הרמיוני-היא השתנתה מאוד מאז הראשון.בקטע הפיזי:היא הרבה יותר נשית,ויפה.השיניים שלה נורמליות,השיער שלה לא נפוח.הקטע הרגשי:היא יותר פתוחה לצד הרגשי שלה,והיא הרבה פחות קפדנית.היא יותר אמיצה,יותר חזקה.מה שטוב,שהיא לא איבדה את הדמות שלה בהתבגרות יותר מדי.היא עדיין הרמיוני שלנו,הרמיוני שנותנת להם פיסות מידע של חרשנים,יודעת הכל,ספרייה אנושית.רון נשאר רון.הארי.מה אני יכול להגיד עליו?הוא לא מושלם,הוא דמות מושלמת.הפגמים שלו מחזקים אותו,הופכים אותו לדמות עוד יותר מוצלחת.העובדה שאין לו כוחות מסתוריים שהופכים אותו לחזק יותר מהכל.הוא רגיל.האישיות שלו מעולה,הוא לא מושלם.בקיצור,הוא הארי.בספר הזה,הוא מגלה את הפגמים היותר חזקים שלו-חמדנות מסויימת,תאווה לכוח,אבל הם נובעים מהמניע הכי פשוט ואנושי-פחד.הוא רוצה את אוצרות המוות כדי להיות מוכן.כדי להגן על עצמו.כדי להרגיש בטוח.הוא כבר לא אותו הילד שהוא היה כשהוא גילה שהוא קוסם.עולם הקוסמים שהשתלב בו.הוא השתנה,התבגר,התחזק.היתרונות שלו התחזקו,אבל גם החסרונות שלו.הוא מעורער יותר,לא בטוח מה הוא אמור לעשות.הוא מגשש באפלה,לא יודע מה קורה בעולם שלו.דמבלדור השאיר אותו חסר אונים.הספר הזה מראה את המעבר שלו,את החוסר ידיעה שלו,ובמהלך כל הספר,עד לשיחה הגורלית שלו עם דמבלדור,הוא מאמין שהוא ננטש,שהוא כבול לנבואה,ולעול שיש עליו.השיחה שלו עם דמבלדור,היא לדעתי החלק היפה ביותר בהארי פוטר.הארי מבין,שמההתחלה,זה לא היה חייב להיות הוא.הנבואה לא הייתה משמעותית,אלא אם כן הוא היה גורם לה לכך.הוא וולדמורט.הארי הוא ללא ספק הדמות הטובה ביותר בעולם הספרות.עוד משהו מעניין,זה המסע בעקבות דמבלדור.כל כך הרבה ספקות,שאלות,וטענות היו על דמבלדור במוח של הארי.הוא תהה כמה דבמלדור הוא באמת מודל לחיקוי,כמה הוא באמת טוב.אני אישית,שואב כל פיסת מידע,כל מילה מהספר,כי אי אפשר שלא.הקטע האחרון,הוא המרגש ביותר.הקרב על הוגוורטס.המקום היחיד בעולם הקוסמים שנראה בטוח,עורער.צבא התקדם אליו.כל החוקים נשברו,כל ההגנות נעשו.כולם התכוננו לקרב.ואז,הגיע התיאור המדהים והסוחט דמעות של הפרקים האחרונים,הרגעים האחרונים מהסדרה המופלאה הזאת.הסיום,שבר אותי.לא יכולתי להאמין.זה נגמר.אי אפשר לעכל את זה.אני עדיין לא מצליח.העולם הזה,נעלם לך.כמובן שאני ממשכיך לקרוא בלופים את הארי פוטר,ולעולם לא ימאס לי.הספר האחרון בסדרת הארי פוטר הוא בהחלט אפל יותר,אלים יותר,מרגש יותר,ויותר...הכל.הוא ספרות טהורה.מומלץ יותר מכל דבר
