ביקורת ספרותית על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 מאת סי ג'יי דוהרטי
בזבוז של זמן

---

רציתי לכתוב ביקורת על "תיכון לילה."
התיישבתי מול המחשב, וחשבתי.
ואז הבנתי.
אין לי מה לכתוב.
אין מילים שיוכלו לתאר את גודל האכזבה שלי מהספר העלוב הזה. אני לא אוהבת להשמיץ ספרים, אבל הספר הזה פשוט דורש השמצה. הייתי מציעה לסופרת, או למי שלא אחראי על הכריכה המזעזעת למדי של הספר המזעזע למדי הזה לכתוב בגדול בכריכה :"השמיצו אותי."
אבל אני חושבת שמיצינו את המילה "השמצה".

מאיפה להתחיל? מהדמיות השיטחיות להפליא? מהעלילה הכול כך לא מעניינת, מהכריכה הכעורה?
אני חושבת שנתחיל בעלילה, כי זה הגורם הבעייתי ביותר בספר.

ההתחלה נראתה "מבטיחה" למדי, הגיבורה הראשית היא "פנקיסטית" "מגניבה", ואיך אנחנו יודעים את זה? כי היא ריססה על דלת חדר המנהל "רוס ההומו."
אלי, פושעת שכמוך.
הסופרים נורא אוהבים להקצין דמויות, או שהדמות היא גותית-שונאת אדם-חסרת חברים-מרססת על דלתות-פושעת מטורפת, או שהדמות היא ורודה מארץ הורדרדים-מלכת השכבה-אני אוהבת את עצמי יותר מדי.
במקרה של אלי, התחלתנו עם הפושעת, וסיימנו עם פרחה נוצצת.
אני מודה, אלי באמת עברה תהליך התבגרות.
ולא לטובה.
כלומר, היא התחילה בתור שונאת אדם, נכנסת לכלא, לובשת נעליים מגניבות להפליא, וסיימה בתור פרחה נוצצת, שאוהבת את עצמה ואת המראה שלה קצת יותר מדי.
מה הבעיה של סופריי הנוער של היום? אני לא מבינה, מה הבעיה שתהיה דמות נורמלית, אנושית לשם שינוי, עם מניעים מובנים, לא יפהפיה הורסת, לא מתאהבת בכול בן שהיא רואה.
כלומר, אני מסכימה שדמויות צריכות להיות מיוחדות, ובעיקר דמויות ראשית.
אבל הסופרים חייבים להבין שגיבורה ראשית לא חייבת להיות מוקצנת עד כדי כך, כדי שנוכל להתחבר אליה. אני לא אומרת שדמויות לא צריכות להיות משונות או מוזרות, אבל אני מוחה כנגד הגישה הזאת שאו שנערות הן פושעות, או מלכות ורודות.
ואנחנו נתקלים בזה כול כך הרבה פעמים.
נערה מגיעה למקום חדש, שני בחורים מתאהבים בה וכו'.
אבל אחד הדברים שהפריעו לי בספר היה שכול הזמן דיברו על ריכולים. רכילויות. ריכול.
חצי מהספר לפחות הוקדש לנושא הכול כך חשוב הזה. אני אישית חושבת שצריך לעודד ילדים לחשוב שמה שאחרים חושבים עליהם לא משנה, ושהם יכולים לעשות כאוות נפשם, אבל מי אני, נערה טיפשה בת 13 מישראל, שתתווכח מול הגאונה סיי ג'יי דוהרטי ?
הדמויות היו כול כך שטחיות, גם סילבן וגם קרטר, וגם ג'ו וכול שאר הדמויות שכבר שחכתי את שמם.
אבל למי אכפת? גם ככה כול הספר מתמקד באלי-קרטר-סילבן.
אה.. ובמנהלת המוזרה שלהם איזבל דה לה משהו.
עולב. עולב. עולב.
והכריכה, הכריכה הנוראה. אחוזה מאיימת (שאגב, לא זהה לתיאור שבספר) ו"אפלה", ושמיים מסתוריים (כן, בטח) ו...חכו לזה, ירח. ולא סתם ירח, הו לא, ירח מלא !
כן כן חברים, פרס הכריכה הגרועה ביותר של השנה הולך ל .. (מי שעיצב את הכריכה הישראלית לספר, ואני לא יודעת איך קוראים לו וגם אין לי כוח לברר).
והרי לכם, סיקור קצר על ספר גרוע ביותר.
לא לקרוא לעולם.
קריאה אסורה בהחלט.

» ביקורות נוספות של Pipes
» ביקורות נוספות על תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1