ביקורת ספרותית על הסוד של אלה ומייקה מאת ג'סיקה סורנסן
בזבוז של זמן

---

אני כועסת.
אני כועסת מאוד.
אני מבולבלת מאוכזבת עייפה מותשת ורעבה.
אבל בעיקר כועסת.

אני זוכרת שבשנה שעברה למדנו על דמות עגולה ודמות שטוחה.
דמות עגולה - דמות שעוברת שינוי ריגשי במהלך הספר.
דמות שטוחה - דמות קבועה ויציבה שאינה משתנה.
כמובן שהסופרת כתבה את הדמויות במטרה שהם יהיו עגולות, אבל בואו נשים את הניסיון הפטתי הזה בצד וניצמד להגדרות.

ספויילרים (אבל ברצינות, תמשיכו לקרא, תאמינו לי אני רק עושה לכם טובה)

אוקיי, יש את אלה. בחורה שלאחר התאבדות אימה מחליטה לברוח לקולג' רחוק מהעיירה המתפוררת שהיא גרה בה, להפוך מפרועה לילדה טובה ולקבור את כול סודותיה האפלים עמוק בפנים ובלה בלה בלה בלה בלה.
תגידי, ג'סיקה סורנסן, שי לך את זה ביותר קיטשי?
תכירו את מייקה, החלום של כול בחורה. הוא חתיך ומנגן על גיטרה... וחתיך... ו.. אה, ציינתי כבר שהוא מנגן על גיטרה?
אמממ... יש לו גם עגיל בשפה.
הוא חרמן (סליחה על המילה, פשוט אין דרך יותר יפה להגיד את זה.) על אלה מאז שהם היו בני שש עשרה. ושבור אחרי שהיא נטשה אותו כדי להירשם לקולג' ולנסות לעשות משהו בחיים האומללים שלה.
הספר מתחיל בזה שאלה חוזרת לבקר אחרי שנה שהיא לא הייתה בעיירה המדורדרת שלה, וגוררת איתה חברה עשירה, כי יש לה חברים עשירים עכשיו, כי היא כזאת ילדה טובה.
לוקח לאלה בדיוק יומיים כדי להשיל מעליה את תדמית הילדה הטובה הפטתית שהיא ניסתה לעטות על עצמה, לא שהיא פחות פטתית בלעדיה, כן ? להתאהב במייקה, שכובש את ליבה בעזרת המראה שלו, והגיטרה שלו ולחדש את הקשר שלה עם אביה ואחיה, שלא ברור למה היא ניתקה אתם קשר מההתחלה.
הכול קורה כול כך מהר בספר הזה, כמה זמן היא הייתה שם? חודש? ובזמן הזה כול כך הרבה קורה? סליחה אבל זה לא אמין בשיט.
ומייקה הוא פשוט חזיר. הוא שולח רמזים מיניים גסים מאוד לאלה כול עמוד שני, מחפש כול הזמן תירוצים לגעת בה, אפילו כנגד רצונה, וכשהסיפור מסופר מהנקודת מבט שלו, הדבר היחיד שהוא מדבר עליו זה כמה שאלה חתיכה וכמה שעומד לו, והגיטרה שלו. כן. איך שחכתי את הגיטרה ?
שאר הדמויות כול כך מישניות שאני לא אטרח אפילו לכתוב עליהם.
הספר הזה פשוט הגעיל אותי. המיניות הגסה שיש בו, ולווא דווקא קטעי הסקס, שדווקא היו סבירים בגסות שלהם. אלא התפיסה של מיניות בספר בכללי, מיניות היא לא דבר גס, היא לא חייבת להיות מכוערת. מיניות וסקס ומשיכה יכולים להיות כתובים בצורה עדינה ויפה, אבל הספר הזה עיוות אותה כול כך, מה שגם הסופרת בחרה לעסוק רק במיניות ובחיצונית, ולא באהבה עצמה. אני לא זוכרת משפט פיוטי אחד מהספר שמדבר על אהבתם, מה שאני כן זוכרת הוא אינספור משפטי "עמד לי כול כך עד ש... " שהופיעו בכול עמוד.
זוכרים את ההגדרות של הדמות השטוחה והעגולה ?
מייקה לא עבר שום שינוי רגשי בספר הזה, הוא התחיל בתור מניאק חרמן, וסיים בתור מניאק חרמן. הוא לא השתנה בכלל. מה השינוי הרגשי היה אמור להיות בכלל? שהוא היה אומלל כשאלה לא הייתה ועכשיו הוא מאושר כשהוא סוף סוף שכב איתה ? (וניגן בגיטרה אחרי. חשוב לציין. כי הוא אמן רגיש ומיוסר)
ואלה, השינוי הזה מילדה טובה עאלק לסמרטוט של מייקה. פטתי. עלוב. בזבוז של זמן ונייר.

הספר הזה גס, חסר עלילה, הדמויות בו הם לא יותר מאותיות שחורות על נייר, וכך גם הספר הזה. לא יותר ממילים שחורות על נייר לבן שלא מתחברות לי בכלל.
תודה ושלום.

» ביקורות נוספות של Pipes
» ביקורות נוספות על הסוד של אלה ומייקה